לחם חוק / לבמת דיון של נורית / בנושא משוררים

את כותבת אותך, מספרת עצמך, מנציחה, המוזה נושפת עורפך. תודה רבה לך עליזה היקרה, סופ"ש חמים ונעים.

חורטת אותיות בלב שאת, עליזה יקרה ואהובה. נהדר!

משאירה מזכרת ומורשת 

ניחנת במתנת הכתיבה

ואת משתמשת בה נפלא

שבת שלום עליזה יקרה

מְלַקֶּטֶת אוֹתִיּוֹת

מִמֶּרְחֲבֵי הַחֶלֶד

אֲשֶׁר מִתְעוֹפְפוֹת 

וּמְחַפְּשׂוֹת לַהֲפֹךְ לָשִׁיר.

וְאֶת הַמְּשׁוֹרֶרֶת

שִׁיר אִתָּן כּוֹתֶבֶת

שֶׁבַּלֵּב נִשְׁמַר

הוּא לְמִשְׁמֶרֶת

וְאֶת נֶפֶשׁ הַקּוֹרְאִים

הוּא מַמָּשׁ מֵאִיר.

מקסים עליזה יקרה השיר שכתבת . בשפה כל כך משובחת תארת את התהליך כיצד משוררת  שירה כותבת הנשמרת למשמרת גם בלב הקוראים.

שבת שלום ומבורך ושנשמע רק בשורות טובות

שמוליק

זו שירתך, הבאה מן הלב עמוק עמוק. מתוך הקרביים פנימה והם מוגשים לקורא. והשירה נותרת לעולמי עד. 

ואני תמיד שואלת לאן זה הולך

דור בא ודור הולך 

נשמך באפך יקרה שלי 

שבת שלום

הוויתך, נשמתך 

להפליא 

מילים של כבוד 

תפארת שפה העברית 

עוטות אותך לכדי שיר 

אהבה לך יקרה ושבת טובה

משוררת

.

בתחילת הספר "מיכאל שלי" מאת עמוס עוז, המסַפרת אומרת 

(בפָּרַפְרָאזָה): "אני כותבת כדי לא לָמוּת ." 

כנראה, זאת הסיבה העיקרית לכתיבה. אולי גם לשאר האמנויוֹת. 

אהבתי מאוד-מאוד והערכתי עוד יותר אֶת עוצמת דברייךְ, 

שבתוכהּ פּוֹעֵם הכאב שלךְ, כבת תמותה, וגם הכאב שלי, 

בת תמותה כמוךְ, עליזה אהובה, יקרה לי מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על כךְ, 

המשך שבת נעימה ושבוע שכולו טוב לךְ. 

<לב>

רבקה

---