בֵּין הַמִּדָּה הַטּוֹבָה לַאֲבַדּוֹן/ש. כֹּהֵן
הָאָדָם בּוֹנֶה מִגְדָּלִים שֶׁל צֶדֶק,
אַךְ שׁוֹכֵחַ לְהַבִּיט בְּמִי שֶׁנִּשְׁאַר לְמַטָּה.
מֵרֹב אֱמוּנָה שֶׁהוּא טוֹב מֵאֲחֵרִים,
הַלֵּב נִסְגָּר לְאַט בְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁ.
אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים בְּשֵׁם אֱמֶת וְחֵרוּת,
אַךְ לְעִתִּים שׂוֹרְפִים גְּשָׁרִים בְּמִלִּים.
גַּם מִדָּה טוֹבָה יְכוֹלָה לַהֲפֹךְ לְסַכִּין
כַּאֲשֶׁר אֵין בָּהּ חֶמְלָה לַאֲחֵרִים.
הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ מָלֵא דְּגָלִים וּרְעָשִׁים,
כָּל אֶחָד בָּטוּחַ שֶׁרַק דַּרְכּוֹ נְכוֹנָה.
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מֵטִיל סָפֵק בְּעַצְמוֹ,
עָלוּל לְאַבֵּד אֶת צֶלֶם הָאָדָם שֶׁבּוֹ.
אוּלַי הַגְּבוּרָה הָאֲמִתִּית בְּיָמֵינוּ
אֵינֶנָּה לְנַצֵּחַ אֲחֵרִים אוֹ לְהוֹכִיחַ כּוֹחַ,
אֶלָּא לָדַעַת לַעֲצֹר מוּל הַכַּעַס,
וּלְהִשָּׁאֵר בְּנֵי אָדָם בְּתוֹךְ הַסְּעָרָה.

האדם הוא דבר שהכרח לגבור עליו; ועל כן עליך לאהוב את מידותיך הטובות – כי בהן צפון אובדנך.
מתוך הספר "כה אמר זרתוסטרא" מאת פרידריך ניטשה