אז ועכשיו

בכמה מילים נגעת בנקודות חשובות , אולי הכי חשובות 

חזק, מקסים, קולע - בכל גיל לא מוצאים נחמה במוות ואת לא מצליחה להבין את פשר אחיזה בחרב ובצדק. מוות בשום גיל לא מצדיק את השימוש בחרב. תודה רבה לך אורנה היקרה על ההגיג, בוקר טוב ומבשר לך.

מכאיבה התהייה שלך אף כה מדויקת, משהו החולף במחשבתי גם כן. 

כבר נאמר:

"לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

הנביא ישעיהו ידע כבר אז

מה הוא אומר .

מקסים השיר שכתבת אורנה יקרה התובנות העולות ממנו חשובות מאד.

יום טוב

שמוליק

אימרה שכתבתי פעם והיא אקטואלית לשירך

לו היה האדם

מהרהר לעיתים

על סופו

לא היה חוטא לעולם

בחטא היוהרה

ואני מוסיפה לאימרה בעקבות שירך-

ולא היה אוחז בחרב לעולם

בכל האהבה שבעולם

מרים

שאלה נוקבת, שאלה כואבת

שאלה מטלטלת

אז ועכשיו - דבר לא השתנה

האם דבר לא למד האדם?

היכן החמלה?

תודה אורנה יקרה שחידדת את השאלה

שכל אחד צריך לשאול

ואז, אולי יניח את חרבו...

.

אמיתי עד צמרמורת, 

.

מצמרר בזכוּת השאלה הנוקבת. 

.

ואני מודה לךְ עד אין סוף על הקצרצר, אורנה יקרה, אהובה. 

.

שלךְ, תמיד, תמיד, 

.

רבקה

---

כמה כאב יש בכל מילה 

בכל דור ודור עומדים עלינו לחלותינו והקב"ה מצילנו מידם. גם במחיר דמים כואבים שנבצרים מהבנתנו אורנה יקרה.

זה אכן כה חסר בליבות אנשים רבים 

עם שאלת השאלות, לשם מה כל ההרג, לשם מה שפיכות דמים. לשם מה הרוע

שיר קצר  שמעניק חומר למחשבה, הלוואי שהשיר הזה יהיה בעתיד לא רלוונטי, להשאיר רק את החמלה את המילים הטובות ואנו לא צריכים למות על מנת להרגיש גן עדן.

תודה לך אורנה

שאלות קשות עולות בין השורות

מוות וחמלת אדם שזורים

בחיק חיים שלמים,

והאוחז בחרב, אוחז בה,

לא ידע למה ומדוע...

שאלות נוקבות בלב שיר כה יפה.

מחבקת לשבת מושלמת אורנה יקרה

ממני עליזה.