לְשׂוֹחֵחַ בִּשְׂפַת הַגַּלִּים

לְשׂוֹחֵחַ בִּשְׂפַת הַגַּלִּים
 

בַּחֲצוֹת הַתֵּבֵל, עֵת עָטִיתִי רַק מֶשִׁי,

לְבוּשׁ אֶל מוּל לַיְלָה, רַךְ וְרוֹטֵט,

צִיַּרְתִּי גּוּפִי בְּקַוִּים שֶׁל לְחָשִׁי –

דַּקִּים וּשְׁקוּפִים, בְּמַגָּע הָעֵט.
 

וּכְשֶׁנִּרְדַּמְתִּי, גָּלַשְׁתִּי בְּלָאט,

צוֹעֶדֶת יְחֵפָה בַּנָּתִיב הַמִּתְפַּתֵּל,

עַל חוֹף הַסְּלָעִים שֶׁהַזְּמַן בָּם הֵאֵט,

מוּל הֶמְיַת הַגַּלִּים וְכִשּׁוּף הַלֵּיל.
 

דִּבַּרְתִּי שָׁם אָז בְּשָׂפָה מְיֻחֶדֶת,

נִיב סוֹדִי וְקָדוּם שֶׁרַק יָם עוֹד יַכִּיר,

בְּמַסַּע הַחֲלוֹם, כְּמוֹ רוּחַ נוֹדֶדֶת,

מָצָאתִי אוֹתִיּוֹת עֲזוּבוֹת עַל הַקִיר.
 

נִכְנַסְתִּי עָמֹק אֶל בֵּין גַּל וּמִשְׁבָּר,

שָׂחִיתִי בְּתוֹךְ מִלִּים מְנֻקָּדוֹת,

הֵן הָיוּ נְעִימוֹת, בְּמַבָּט כֹּה מֻכָּר,

וְחָדְרוּ לְתוֹכִי כְּלַחַשׁ סוֹדוֹת.
 

עַל הַחוֹף הַלָּבָן, בִּצְדָפִים נֶעֱלָמִים,

נֶחְבְּאוּ אוֹתִיּוֹת עֲגֻלּוֹת, עֵירֻמּוֹת,

וּמוּלִי נִצַּב קִיר מִן הַזְּמַנִּים,

שֶׁל אוֹתִיּוֹת יְחֵפוֹת וְנִשְׁמוֹת קְדוּמוֹת.
 

וַאֲנִי – רַק בִּקַּשְׁתִּי לַחֲזוֹת בַּשְּׁקִיעוֹת,

לָתוּר בַּמֶּרְחָב אַחַר עֹמֶק תְּשׁוּקוֹת,

לִמְצֹא כְּמִיהוֹת וְעֶרְגוֹת בּוֹעֲרוֹת –

וּלְהִתְאַוּוֹת לָרֶגַע שֶׁבּוֹ הֵן זֹורְחוֹת.
~
תּוֹדָה מִקֶּרֶב לֵב לְכָל מִי שֶׁבִּקֵּשׁ אֶת הַסֵּפֶר. הַיּוֹם הָיִיתִי בַּדֹּאַר וְעָשִׂיתִי אֶת הַמִּשְׁלוֹחַ הָרִאשׁוֹן וְחִיַּכְתִּי.
~