כשאינם מוכנים

אֶת  תּוּתֵי הָאַהֲבָה

קָשֶׁה מְאֹד לִקְטֹף

אוֹ לֶאֱסֹף 

בִּמְיֻחָד אִם אָנוּ זְקֵנִים

כִּי עַל עֲנָפִים גְּבוֹהִים

הַתּוּתִים תְּלוּיִים

וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה 

שַׁעַל הָאֲדָמָה מֻנָּחִים.

יפה צביקה השיר שכתבת על מגבלותיו של הזקן מלאכול מתותי האהבה.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

כנראה השנה תזכה לאכול רק מעטים מהם מגינתך. אבל לא ראיתי שום זקן, מצחיק שכמותך. 

כשבמושב יש מלא עצים שכאלו

ואכן קשה להתכופף

והעצים כה גבוהים 

שבוע נפלא

זועק - התותים הבשילו, אתה מתפעל מטעמם אבל קשה לך להתכופף... תודה רבה לך צבי היקר.

הם יעופו אליך....בהיותם בשלים ונכונים

.

התותים כמשל לכוכבים, בימֵי ילדותו של הזקן, אולי...? 

דיבר אליי מאוד-מאוד. ואהבתי. והרהרתי. 

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר. 

<לב>

רבקה

---

אכלתי השבוע 

כל יום אישי קטף לי מהעץ 

קערה 

אך העונה כבר מסתיימת

אוי כמה שהם טעימים, התותים האלה שעל העץ מבשילים.

איפה הם ימי הילדות והנעורים, שעל העצים היינו מטפסים

או מתכופפים ואוספים את אלו הבשלים, שמהעץ נשרו...

קשה, קשה ולא נעים להזדקן,

אני בעלת ניסיון.