ובסופו

.

הפרטים הקטנים של חיי היום-יום בילדוּת ובגיל ההתבגרוּת. 

איך אִמְּךָ טיפחה אותךָ. 

הקול שלהּ. המשפטים שאיפיינו אותהּ כְּאִמְּךָ.

וההרהורים שלךָ כיום, בימֵי הזִּכָּרוֹן שלהּ. 

תודה רבה-רבה-רבה, אודי יקר מאוד. 

<לב>

רבקה

---

אַתָּה מֻדְאָג אוּדִי הַיָּקָר,

הַמְּדִינָה - יְצִירַת הַפְּאֵר

מְנוֹף יַלְדוּתְךָ

הוֹלֶכֶת וּמִתְפָּרֶקֶת לָהּ

וְזֶה בּוֹלֵט בְּעִקָּר

בְּכָל יוֹם זִכָּרוֹן.

תודה אודי היקר על השיר המעורר מחשבות רבות  על מה שקורה כאן במדינה.

יום טוב ומבורך

שמוליק

כה רצית לטפח את פאר היצירה הזו-המדינה, אך דרדרים כיסחו את כפות רגליך. כמו אמרת: לשם מה המחיר הכבד הזה שבעקבותיו בא יום הזיכרון הלאומי? 

אתה מוצא עצמך מכסח בכפות רגליך את הדרדרים (קשיי החיים)

ואמך כל כך דאגה לך שלא תיפצע, שלא תיפגע, שתקשיב לעצותיה\ואתה לא הקשבת וכעת את תמה,

מה יהיה עם יצירת הפאר? האם היא תהיה לשביעות ליבה של אמך?

חזק אודי. 

מהדהד גם בקטנות 

יום מבורך יקר

קולה מלווה אותך בכל יום, 

אתה נלחם לשמר את יצירת הפאר 

את המדינה (אני מקווה שלזה התכוונתה ביצירת הפאר)

וקולה של אמא שלך אתך, אתה שומע אותה

ואתה יודע שהיא מנסה לשמור עליך,

לכוון את צעדיך, כמו שעשתה כשהיית ילד ונער ומתבגר...

אני הוא יצירת הפאר

" הילדים שלי הכי יפים בעולם*

" אמא די .אולי שירי אבל לא אני*

" אתה לא מבין כלום ביופי"