שחר ושקיעה , עת הזאבים

מחבקת חזק 

אכן

כואבות הן

שמח שנגעתי

בֵּין הַשַּׁחַר לִשְׁקִיעָה
בֵּין אַהֲבָה לְאַכְזָבָה
בָּאֲוִיר עָפִים
חִצִּים אֲדֻמִּים מִדָּם

שיר אהבה מהול באכזבה כתוב צורה נפלאה.

תודה יצחק היקר

שבת שלום ומבורך

שמוליק

תודה חבר

אופטימיות נהדרת

בכול תראה טוב

תבורך

בידי האדם לשנות

חזק

מי ייתן

.

ברשותךָ, יצחק יקר: 

אִם (אִם!) הבנתי נכון, 

אַתָּה מְבַכֶּה אֶת המציאוּת שלנו היום תוך ראיית הֶעָבָר: 

מה כן/לא עשינו, וכך הגענו עד הלום. 

שירךָ כתוב נפלא. אולי "נפלא" היא לא המילה המתאימה. 

הכאב. הדימויים.

"ראשי תרנגולי כפרות ערופי ראש / ... "

" - - - - - - - ,   ... לא בכינו

מהלכים יחפים על שברי זכוכית

"אֶת החומות לא עברנו, נפלנו. "  

ובית שאחריו, הבית שלפני האחרון: 

" ... כמו תפילין קרועים" 

עוצמת הכאב אדירה. 

(אִם טעיתי בהבנת השיר, אנא סליחתךָ.)

תודה רבה-רבה-רבה לךָ, יצחק יקר מאוד. 

<לב>

רבקה

---

הבנת גם הבנת

כואבים התפילין הקרועים

וכפרה??

יצחק יקר

**********

הפעם נותרתי באלם ...

שיר קשה צרבת

עם משפטים

שמשסים 

את הלב

עושים חרקירי

בנשמה. 

נימת כאב מרחפת

לתוך שירתך היפה

גם אם כואבת. 

עונג אמיתי לקרוא שירתך

ולא לשם החנופה

בעיניי אתה משורר אמיתי, 

אחד שיודע מהי שירה

ויודע לכתוב שירה

על כל המשתמע מכך, 

משורר כלבבי  !!!!!!!!!

שבוע מבשר יקר

ממני עליזה. 

תודה יקרה

מצטער אם הכאבתי

שמח כי אוהבת

למענך ובשבילך

וואו,

שיר כואב שיר זועק 

אתה כואב את מה שקורה כאן

אתה מבכה את הליכתנו על שברי הזכוכית

ורגלינו נוטפות דם ובאדום מסמנות את נתיב הליכתנו.

שועלים מנצחים מסתובבים בכרמים

תפילין קרועים...

איכה הגענו עד הלום

האם זו הדרך?

דרך הדם?

אתה לא מבין גם אני לא מבינה.

דרך הדם

מי ייתן , שלווה

תבורכי יקרה

תודה

אכן

בעצירה כואבת אנו

זעקת האדם 
מדינה אוכלת יושביה 
עיניים גדולות גדולות עד גועל
- טבע האדם 
והיא משתנה לנגד עיניך 
ואם אקח משפט אחד שדיבר אלי
"השתיקה הפכה נשק אבירים"
תודה יקר ושבוע טוב

תודה יקרה

ימים טובים

מי ייתן ולמען כולנו , נטיב

שתיקה המבטאת בעוצמה את התחושות הללו. חיצי הדם האדומים לעת ערב מתייחדים עם האובדן הפנימי הזה.  

אכן צעקה מדממת

תודה יקרה