שתספיק זו האהבה

ביקשת מראש מאישך שלא יתרגל אליך, כי כול עזיבה תהיה קשה ושלא תאלצי להזדקק לאחרים. תודה רבה לך אורנה היקרה, יום קסום.

פְּרֵדָה תָּמִיד קָשָׁה

מִמִּי שֶׁאוֹהֲבִים

כִּי כְּשֶׁלְּאַהֲבָה מִתְרַגְּלִים

וּלְחַיִּים אֶחָד שֶׁל הַשְּׁנִיָּה נִכְנָסִים

אָז שָׁם  תָּמִיד לְהִשָּׁאֵר רוֹצִים

אַךְ בְּרֶגַע שֶׁל פְּרֵדָה

כְּשֶׁמַּמָּשׁ לֹא מִתְרַגְּלִים

אַהֲבָה מְבַקְּשִׁים מֵאֲחֵרִים..

מילים כדורבנות השיר שכתבת אורנה יקרה , את הכתובת את רושמת על הקיר בכל מקרה .

שבת שלום ומבורכת מלאה באהבה

שמוליק

אצלך היא אינסופית סימן שגם אצלו. אבל חשוב לשים לב תמיד. גאה בך ובאהבתך❤❤❤❤

אהבה ראוי לה שתהיה מספקת

מספיקה, מנסיוני לא

ושלא תהיה מפסקת

אהבה אסור לה להיות רגילה

רק שתהיה מיוחדת

בינו לבינה

כך אשתי תמיד לי אומרת

תודה רבה לך אורנה

שבת שלום

ובריאות, גם

זוהי אהבה ללא מודדים וללא מדדים.אובססית האין קץ.

פסיכיאטרים היו חוגגים על מספר רמזים בשיר

כמה מקסים השיר השנון והחד הזה

אהבתי מאוד את הסיפא של השיר-גאוני

אוהבת המונים

שבת מבורכת ורק טוב מכל הלב-

ממני מרים

רק לא פרונוגרפיה...

כמה חשופים עצבי-הרגש בכאב שכזה. 

כמה מפחיד פחד הנטישה והחשש שקשה יהיה למלא את הלב. 

.

זאת, רק זאת, ורק ככה, כמו זאת, היא ברית-אוהבים, 

ברית אהבה. 

שילוב "פורנוגרפיה" ל"כאב" מדגיש אֶת שניהם.

כתוב נפלא, אבל אני לא מחדשת לך דבר. :))

תודה רבה-רבה!, אורנה אהובה, יקרה לי מאוד. 

שבת שלום לךְ. 

חיבוק, 

רבקה

---

אהבה כה יפה ומושלמת, 

אין לה סיכויים לשלח אותך

לשדות זרים.

מילותיך אהובה כחץ ישירות ללב קופידון.

חיבוק לשבת מושלמת יקרה

ממני עליזה. 

פרידות גורמות לך לעצב גדול, את אוחזת בו ובאהבה רק כך הרוגע מגיע לנפשך 

רך ונוגע זה הכתוב 

שבת טובה אהובה 

תודה על הכתוב הבוקר 

כִּי כָּל עֲזִיבָה ,

בְּלִבִּי

פּוֹרְנוֹגְרַפְיָה 

שֶׁל כְּאֵב

.

אורנה יקרה, 

אני מגיבה לך כאן על שירך של היום, "טיהור" .

אני מבינה שאַתְּ רוצה ליצור מעין חידה בעזרת "דמעותיה ", 

אבל מה שקורה הוא ש- 

הקוראים יחשבו על אחת האפשרויוֹת שהעליתי קודם, 

או יחשבו שהטעוּת היא שֶׁלָּךְ, נֶטוֹ. ואני מדַברת גַּם על קוראים 

טובים, כמוני, בעלֵי הבנת הנקרא, בעלֵי הבנה בכלל.  

הסיבה פשוטה מאוד: 

"חורים בעלילה/בטקסט" היו תופעה רגילה עד תחילת/מחצית 

המאה ה-19 (משהו כמו 1840, פחות או יותר) - ולא עוד. 

ומה שקורה ל-"דמעותיה" הוא ש-"זֶה חור בעלילה/בטקסט" . 

כשאַתְּ משאירה אַמְבִּיוָלֶנְטִיּוּת בסוף הטקסט - זֶה בסדר. 

כשאַתְּ רוצה ליצור אותהּ בתחילת הטקסט, עלייך למצוא 

דֶּרֶךְ שיש בָּהּ צידוק פנימי בתוך הטקסט. ב-"טיהור" אֵין 

צידוק פנימי לאותה "הִיא" של "דמעותיה" .

וברשותךְ, תוספת דקדוקית-תחבירית-כתיב נכון: 

לגבי "כְּשֶׁ-" לעומת "שֶֹ" , עצה פשוטה מאוד: 

כל אימת שתכתבי "שֶׁ" , תשאלי אֶת עצמךְ אִם אַתְּ יכולה 

לכתוב "כַּאֲשֶׁר" במקומו. אִם התשובה היא "כֵּן" , אז צריך 

להיות "כְּשֶׁ" :

כְּשֶׁ = כַּאֲשֶׁר  

אני מרשה לעצמי להעיר על כךְ רק לךְ. וזאת מַחְמָאָה. 

:))

אני מקווה שהתגובה מכאן תגיע אלייך ושהמציצנים של האתר 

לא ימצאו אותה, 

ואני מקווה מאוד שתדעי שבהערותיי אין כל כוונה להעליב אותך 

או לפגוע בך ובכישרונותייךְ, אורנה אהובה. 

חיבוק, 

רבקה

---

כאשר אני כותבת אני לא חושבת 

דמעותיה  

באמצע השיר יש אזכור 

הרוע המביט  

החוט המקשר 

ולגבי כאשר אשתדל מאד מאד מאד 

אני אוהבת שאת קוראת אותי

.

כן, "בָּרֹעַ הַמַּבִּיט" (ניקדתְּ בְּ במקום בָּ), אבל -

רוע/רֹעַ = זָכָר , 

והוא הֶמְשֵׁךְ ישיר ל-

"... / ככלים שלובים / בטוב, בכאב / ו... " . 

אורנה יקרה לי, 

תמיד-תמיד אפשר לטעוֹת. גם אני טובה ב-לטעוֹת. 

ותמיד-תמיד אפשר לתקן. 

אנא, זכרי: "כש = כאשר" . זֶה חשוב מאוד-מאוד. 

אִם תרמתי לךְ משהו, נ-ה-ד-ר. 

כי אני אוהבת מאוד אֶת כתיבתךְ, אֶת שירייךְ. 

קוראת אותךְ/אותם בהנאה רבה.

לכן, הדאגה שלי ...

חיבוק, 

רבקה

---