וְהָיוּ הַתְּפִלּוֹת ...

וְהָיוּ הַתְּפִלּוֹת ... / ©רבקה ירון

*

וְהָיוּ הַתְּפִלּוֹת עוֹשׂוֹת נְשָׁמוֹת

וְתוֹפְרוֹת בִּגְדֵי חַג בִּגְדֵי חֹל

וּפוֹרְמוֹת

וְשָׁבוֹת לִמְלַאכְתָּן

נָעוֹת וְנָדוֹת בֵּין הָאוֹתִיּוֹת

עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת

מֵעֵבֶר לַמַּאֲמִינִים מֵהֶם נֶהֱגוּ

מֵעֵבָר לְכָתְלֵי בָּתֵּיהֶן

מֵעֵבֶר לְחוּשֵׁיהֶן

הַצְּלִילִיִּים

- כִּי אֵלּוּ הַתְּפִלּוֹת הֵן תֵּדְעוּ

נוֹלְדוּ

צְלִילִים-צְלִילִים

לְהִלָּבֵשׁ בְּיוֹם כִּפּוּר

- וְרָקְדוּ בֵּינֵיהֶן וּבֵין אוֹמְרֵיהֶן

בְּבִגְדֵיהֶן שֶׁתָּפְרוּ לָהֶן

בְּעַצְמָן

מִכּוֹחַ

אֱמוּנָתָם:

אָשַׁמְנוּ. בָּגַדְנוּ.

גָּזַלְנוּ. דִּבַּרְנוּ דֹּפִי.

(...)

וּבְסוֹף אוֹתוֹ יוֹם

הָיוּ נֶאֱסָפוֹת בִּמְעָרַת צִלְלֵי הַצְּלִילִים

עַד שׁוּב אוֹתוֹ יוֹם.

*

רבקה ירון

---