משיח...משיח....משיח......-מוקדש באהבה לשירי בתי האהובה

כשהגוף שוקע באדמה הקרה

לא הסוף נולד-אלא דממה

כי תחית המתים- אינה רעם

שבא מלמעלה

אלא לחש פנימי-נשמה ששבה לעצמה

וגן עדן-אינו גן של עצים ושבילים

אלא  אור שנפתח בתוך סדקים כואבים

רגע שבו הלב מתישר עם עצמו

ומוצא שלום במקום שפעם נשבר

וגיהנום לא אש נצחית השורפת בעור

אלא מעבר חד בין חושך לאור

כשהנפש נתקלת בכל מה שהסתירה

ולומדת לראות -גם את מה שפעם סרבה

אין זה עונש אלא תקון דק וכאב

הסתגלות אטית שחוצבת בתוך הלב

מתענוגות הגוף החלופים כחול בים

אל עומק אחר-שאין לו קץ ואין לו שם

ובין האש לאור נבנה גשר דק מאוד

שעליו האדם לומד להשיל עורו

להשאיר מאחור מה שנדמה כהכל

ולגלות שהנצח נלחש בתוך החול

ואז בשקט-שאין לו מילים ואין לו קול

האדםקם מעצמן מקבר ולא מת

תחית המתים נולדת בתוך התודעה

כשהנשמה זוכרת מי היא....ושבה....

---------------------------------------------------

צילום -שירי