בכפר לא רחוק ממרכז הארץ, התגוררה לה משפחה נחמדה ולהם ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים. הילדים אהבו מאוד חיות ובחצר ביתם גידלו: ברווזים, אווזים, תרנגולת ואפרוחיה, כלב, חתול, תרנגול הודו, עזים לבנות, כבשים, ואחרונים חביבים משפחת צבים.
בוקר אחד הביא להם האב, סייח נאה, מחברו הגר בכפר השכן. הילדים ניגשו אליו וליטפו את צווארו.
עדיין לא היה מקום לשים בו את הסייח הצעיר, על כן נשאר בחוץ בחצר עם יתר החיות ששוטטו להם בחופשיות.
בינתיים, דאג האב לבנות אורווה ולמלאי של חציר יבש, ולשוקת לרוות את צמאונו בכל עת. משסיים, הכניסו הילדים את הסייח לביתו החדש והברישו את גבו עד שהבריק כראי. הם לא שכחו לתת לו מים לשתות ולהאכיל אותו בשיבולת שועל, גזר, ועלי כרפס ירוקים.
הסוס הצעיר התרגל מהר מאוד לביתו החדש.
תשוקתו הגדולה ביותר היתה לקפוץ מעל גדר גבוהה או מעל חומת שיחים בשדה. פעם ניסה לקפוץ מעל הגדר שמסביב לשדה שלו, אבל רגליו הסתבכו בין הענפים הסבוכים ונפל, ואפו נפגע! שירי, גידי, גילי ושולי טיפלו בו במסירות רבה, הם אהבו מאוד את הסייח.
גידי וגילי היו מאושרים בזמן שדהרו כרוח על גבו. כאשר שמעו את שעטת פרסותיו על האדמה הם דמיינו עצמם בתפקיד שריף אמיץ הרודף אחרי שודד אכזרי עם שקי מטבעות זהב גנוב התלויים על גבי האוכף או על שכמם.
באחד הטיולים רכבו להנאתם שני האחים, פגש הסוסון לאורך חוף הים בסייחה יפיפייה צוהלת משמחה מנענעת בזנבה הארוך מצד לצד; לא היה מאושר ממנו באותו היום, רץ לעברה ושיחק עמה.
בדרך חזרה לביתם הרהרו, האחים גידי וגילי, לעצמם על היום בוא יגדל ויתחזק ויוכל להגשים את חלומו לקפוץ הכי גבוה.
הזמן חלף מהר מאוד והרגע לו ציפו הגיע. הפעם לקחו יוזמה הבנות, שירי ושולי ניסו לעזור לו להגשים חלום הסייח הסתכל בהתרגשות על מעשיהן של השתיים כאשר הניחו מספר עמודים צבעוניים והקימו גדר נמוכה ושער קטן בשדה שלו.
"האם אלה בשבילי?" תהה הסוס הצעיר.
בתחילה ניסתה שירי - היא שמה רגליה על הארכובה וטפסה על האוכף, התיישבה זקוף והחלה להוליך את הסייח לשורת המשוכות שניצבו מולו ונעצרה.
"אני יכול לדלג על כל אלה בעיניים עצומות" חשב לעצמו.
גידי שעמד בשער קרא בקול: "ניתן לו לנסות".
שירי קיצרה את הרסן וזירזה את הסוסון לדהירה מתונה.
"קדימה, אני יודעת שאתה מסוגל." לחשה לאוזנו.
נדמה היה שהסייח טס מעל המשוכות נמוכות הקומה כשרעמתו וזנבו מתנופפים ברוח. הילדים והסוסון התאמנו מדי יום, ובכל פעם הניחו משוכות גבוהות יותר.
בוקר אחד גידי ניגש אל הסייח והבריש אותו עד שהבריק כראי, ושירי סירקה את רעמתו וזנבו עד שכל שערה היתה במקומה. שולי וגילי דאגו שיאכל היטב, במיוחד את אלה שאהב, כדי שיתחזק ויגדל לסוס יפהפה.
"מעניין מה הילדים מתכננים עכשיו?" היה סקרן לדעת.
הילדים הביאו את הסוס הצעיר לשדה גדול מאוד, הכי גדול שראה מימיו. על פני השטח העצום הסתובבו להם ילדים ומבוגרים, סייחים וסוסים. בין הסוסונים פגש את הסייחה מהחוף, ניגש אליה והנהן בראשו מרוב שמחה.
ברמקול נשמע האות לפתיחת האירוע – תחרות ריצה בין סוסים בוגרים ולאחר מכן, בין סייחים. בתחילה נערכה תחרות הסוסים הבוגרים, זה היה המקצה הראשון.
משהסתיים השלב הראשון בתחרות נתבקשו כל הסייחים ומלוויהם להסתדר בשורה לתחרות הבאה. שירי, הבת הבכורה, נבחרה מבין ארבעת האחים לרכב על הסוס הצעיר ביום מיוחד זה.
הסייח החל לנוע במעגלים וצהל משמחה.
"יהיה תענוג, הנה זה מגיע." חשב לעצמו ויצא לדרך.
באותו היום התמזל מזלו והסייח הצעיר השיג את כולם בתחרות!
זכה במקום הראשון ובשושנת הניצחון שהוצמדה לרסן שלו.
בסוף התחרות לא היה סייח מאושר ממנו, הוא חיפש את הסייחה אך לא ראה אותה יותר. הסוסון התעצב מעט, אך מיד שבה אליו השמחה.
הילדים והסייח הקפצן הטוב מכולם שבו מאושרים מניצחונו בתחרות הראשונה שלו.
מיד עם שובם הכניסו אותו לאורווה וטיפלו בו.
את שושנת הניצחון שהוצמדה לרסן תלו מעל דלת תאו.
הסוסון התעייף מאוד מהמאמץ הרב שהשקיע בתחרות, ומיד לאחר שאכל ושתה לרוויה נשכב על צדו ונרדם.
כל הזכויות על היצירה הסייח הקפצן שייכות למחברת היצירה©
היצירה פורסמה לראשונה בתאריך 14/8/2006
