ידיים לא סולחות

כמו מראה בועטת

זועק, אי קבלה: אתה מכרסם ציפורניים מילדות ועד זיקנה והידיים לא סולחות להתמכרות הדוחה. תודה רבה לך צביקה יקר, יום טוב.

צביקה יקר,
יש בשיר שלך כנות נדירה ויכולת להפוך רגע קטן ויומיומי למראה עמוקה של נפש. המעבר בין היופי שאתה רואה בה לבין המבט הביקורתי שאתה מפנה לעצמך נוגע מאוד, במיוחד בשורה החזקה על הידיים “שלא סולחות”. אהבתי את הניגוד בין העדינות, האהבה והמשיכה לבין תחושת ההרגל הישן שנחרט בגוף ובזיכרון. כתיבה מדויקת, רגישה ואנושית מאוד.

יום טוב ושקט

שמוליק

.

זה לא פוטוגני ... 

אהבתי את השיר, את המבט, את התמונה,

את הכנוּת. 

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---