אין לי מושג

בדרכך ליעד אתה פוגש אישה כפופה, השאולת מגמגת היכן נמצא הסניף החדש, לך אין מושג, אתה לא חש מקומך כאן, רואה בכך דו שיח של פעם... תודה רבה לך צבי היקר.

שמלת הבטון מנצחת

פַּעַם הָיָה 
כָּאן טֶבַע
וְהִכַּרְתָּ כָּל עַגְבָנִיָּה
הַיּוֹם הִיא כְּבָר זְקֵנָה 
וְאֶת הַמָּקוֹם כְּבָר
לֹא מַכִּיר
כִּי בִּמְקוֹם הַטֶּבַע
בָּנוּ שָׁם עִיר.

מקסים  השיר צביקה היקר, זכרונות של פעם כשהן היו עגבניות והיום זקנות החיות בעיר, ואתה את המקום כבר לא מכיר.

יום נפלא

שמוליק

ולעגבניה היה פעם טעם

היום העגבניה מתורבתת ...

והאנשים גם

טוב שאני גרה במושב 

שותלת את ירקותי

ועדיין ישנם שבילים הנכנסים לתוך חורשות עלים.

עמוק כתבת 

דו-שיח של פעם

כשהייתה לעגבנייה טעם

וכשבמקום מדרכה וכביש

היה כאן בתוך הטבע שביל.

.

אין לךָ מושג - עדיין. 

ו- נכון, זה דו-שיח של פעם. 

בפעם הזאת אמרתָּ רבּוֹת ... 

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר, 

ורק טוב!

<לב>

רבקה

---

שואלת האישה המבוגרת משהו, אך למרות החיפוש אחר הסניף החדש הזה, התעורר בך טעם ישן. של חברותא של פעם, של עם ישראל מן העבר. נקווה שיחזרו ימים של חברות בינינו ושלום. 

כאשר דיברנו באמת 

והשיחות לא דיגיטליות 

גנריות 

אפילו שאלה תמימה מעוררת געגוע