וְרַק הַדָּגִים שׁוֹתְקִים

הושטת יד אך נעלם

 דומעת איתך

מחדל של חיים

סלעים משתעלים

והדגים מתים...

את מרגשת באופן ההתבוננות שלך על הזולת. ההזדהות המלאה, התפילה בעבורה והכאב שאת חשה. מאוד נגע בי השיר הזה.  

בתוך כל היופי הזה

כאב שקיעה

אובדן

עַל חוֹף צוֹעֶדֶת

מַבִּיטָה אֶל הַגַּלִּים

וְאֶל שֶׁמֶשׁ בּוֹכִיָּה

שֶׁבַּמְּצוּלוֹת שׁוֹקַעַת

הִיא שׁוֹלַחַת מַבָּטִים.

עַל הַסְּלָעִים מִמַּעַל

כָּךְ עוֹמֶדֶת

וּמַבִּיטָה גַּם  בַּדָּגִים

שֶׁעַל הַגַּלִּים 

הֵם מְקַפְּצִים

וּבָעֵינַיִם פְּקוּחוֹת

לְפֶתַע  צוֹלְלִים 

אֶל הַמַּעֲמַקִּים 

כְּשֶׁהֵם שׁוֹתְקִים.

רוּחַ עֶרֶב מְלַטֶּפֶת

הַשַּׁעַר שֶׁלָּהּ  פָּזוּר

שִׁיר שָׂמַח

אָז לוֹחֶשֶׁת 

לַיָּרֵחַ וְלַכּוֹכָבִים

שֶׁאֶת הַיָּם

הֵם מְאִירִים

רַק הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁשָּׁקְעָה

וְהַדָּגִים בַּמַּעֲמַקִּים

עַכְשָׁו בּוֹכִים.

מקסים מרגש ועם סוף נוגה השיר שכתבת אביה יקרה . בים הכל יכול לקרות וכל מה שקורה יורד למצולות שם נמצאים דגים שתמיד שותקים.

לך שיר קצר בהשראה כתבתי.

יום טוב ומבורך

שמוליק

.

הוֹ. 

הוֹ-הוֹ-הוֹ!

שיר שונה מאוד משירייך הקודמים (מאלה שקראתי, ברור). 

הבשלתְּ, בגרתְּ, אביה אהובה, אישה-ילדה. 

הפעם, הספקטרום בשירךְ מראה על מאה ושמונים מעלות.  

דיבר אליי מאוד-מאוד. ואהבתי אותו מאוד-מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ!

שלךְ, 

<לב>

רבקה

---

זועק, רגיש - את רואה דמות אדם, מנסה להתקרב אליה ולהושיט לה יד אך כל נסיונותיך עלו בתוהו והיא נעלמה במצולות ואת סבורה שהיא גועה. תודה רבה לך אביה היקרה, ערב טוב ונעים.

השמש הבוכה והכאב 

וגוויעת האהבה 

שניהם יפים וכואבים

מאז ומעולם לא הבנתי מדוע לא נותנים לדגים לחיות. כעסתי נורא על אמא שהביאה דגים לאמבטיה. הייתי מתבונן בהם שעות ונותן להם שמות. כשגדלתי לא הבנתי, חובב שחיה שכמוני, למה לא לתת להם לשחות. אז פה ושם גפילטע פיד בפסח ואולי טונה פה ושם כי אומרים שזה בריא - אבל השאר: שתיקת הדגים. ואני אוהב נהשים יפות שכותבות על כך....

אמרתי למוכר לא להרוגותם - ונתתי להם לשחות אמא באה מהעבודה ולא הבינה על "האקווריום" שפתחתי :) תודה

פעם ראשונה קוראת עצבות ממך. צבע יפה . רק הדגים שותקים. ורק דגים מתים נסחפים בזרם ... אם לא נדבר כלום לא ישתנה, מוות וחיים ביד לשון