הרבה הבנות יש

מעורר תהיות, זועק - הזקן במוקד מתמצה בשיפורים אך בדידות ורגש אי אפשר להעלים, לא לוקח בחשבון את הדברים האלה. תודה רבה לך צבי היקר.

הוא יכול להרגיש בודד.. כמו שכתבת:

"בדידות ורגש כנראה בטבע ואי אפשר להעלים".

חזק ביותר צבי! 

הַבְּדִידוּת לֹא נֶעֱלֶמֶת

הִיא קָשָׁה וְכוֹאֶבֶת

בִּמְיֻחָד לַאֲנָשִׁים זְקֵנִים

שֶׁהֵם מְאֹד רְגִישִׁים

וּבְטֶבַע מַאֲמִינִים..

מקסים צביקה , שיר עם הרבה תובנות על זיקנה ובדידות וטבע פורח.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

אבל בני האדם פחות. קשה למי שרגיל בבדידותו לפתע להתמנגל ולחייך לכל סביבתו. 

.

ברשותךָ, צביקה יקר: 

הזכרתָּ לי שיעור-ותרגיל באוניב' העברית במקצוע "השירה 

העברית במאה ה-20" (זה היה מזמן-מזמן, ובמקרה-במקרה). 

המרצה-מתַרגלת נתנה לנו לעיין ב-"הולכת אַתְּ מעִמִּי" מאת 

ביאליק וב-"אֶת הלילה שלךְ" מאת אלתרמן (לא נתנה אֶת 

שמות המשוררים, אבל כולם-כולם ידעו אֶת השיר של 

ביאליק בעל פה - חוץ ממני, ברור). 

בשלב הניתוח, היא אמרה-הודיעה: 

"ביאליק אינוֹ אשם בכך שעולמו הרוחני רחב בהרבה מזה של 

אלתרמן... " 

ואני הגבתי/הוספתי מיד (בלי לשים לב שדיברתי בקול): 

" ... כפי שאלתרמן אינו אשם בָּאָנֶמְיָה הרגשית של ביאליק ... " 

המרצה מיהרה לומר: "נכון" - ואחר כך התברר לי שזאת 

הייתה הפעם הראשונה שמישהו העז להגיב נגד דבריהָ. 

במה שירךָ הזכיר לי אֶת הזכרון לעיל? 

בדיוק-בדיוק באותהּ הנקודה: 

אין דיון מעמיק ו/או הבנות שיביאו מזור לרגשוֹת. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ על רגשותיךָ ועל שירךָ, וגם: 

!Chapeau

<לב> 

רבקה

---

שם אפשר להגות 

פירצה אביבית

או חורף מטפטפ

וחשיבה מעמיקה לך הרבה 

אוהבת את הכתוב 

איש זקן מטפל בנכות. דיבורים רבים יש סביב אך את הרגש הדומיננטי שבו ובזקנה-אין הוא יכול להעלים. בדידות. וזה כואב כל כך. 

גובר על הכל 

יבנה לו אדם מספר חברים קרוב 

לשפוך לב 

ויכתוב ישפוך וישפוך