שיר לכיתה א

אמן ואמן אודי יקר

פַּעַם הַכֹּל הָיָה אַחֶרֶת

בְּלֵב פָּעֲמָה אָז

אַהֲבַת מוֹלֶדֶת,

וְהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁזָּרְחָה

עִם שַׁחַר

הֵאִירָה כָּאן

אֶת הַמְּדִינָה

בְּאוֹרוֹת שֶׁל תִּקְוָה.

עַכְשָׁו הָאוֹר כָּבָה

וּבַלֵּב מִתְעַצֶּמֶת חֲרָדָה

פַּעַם הַכֹּל הָיָה אַחֶרֶת.

שיר מחאה עוצמתי כתבת אודי היקר, בין הזכרונות של האתמול למציאות של היום עובר קו  של חוסר תקווה.

 אני במקום תגובה כתבתי לך שיר.

יום טוב ומבורך

שמוליק

תודה שמוליק היקר...

מקווה שאתה איכשהו שורד את הלילות הקשים עכשיו 

גאוות מולדת הייתה בך בילדותך (גם בי).

ועתה?

אמן שתתנגן התקווה שוב בלבנו. 

לצלילים  תמתין בכמיהה 

ומקווה שאכן יגיעו

אכן באס באסה והבוקר הקסום לא משנה את העובדות. 

כן, היו ימים אותם אני זוכרות.

בכתה א' התחלנו תמיד את שעור המולדת בשיר

"בהרים עוד השמש מלהלטת 

  ובעמק עוד נוצץ הטל

  אנו אוהבתי אותך מולדת

  בשמחה , בשיר ובעמל...

וסיימנו בהתלהבות את השירה

  "עד עולם נאהב אותך מולדת

    אנו לך בקרב ובעמל.

והיום, היום המולדת בסכנה, היא על עברי פי פחת...

והתכלת של התקווה השחירה.

אולי, אולי באמת מרחוק יגיעו צלילי תקווה נולדת

אולי נזכה לשמוע אותם.

או כמו ששר אריק:" אולי נשוב.  .בצהרי היום".