יושב על הספסל

רחובה הראשי של נפשי.... יפהפה!

חזק, מרגש, אופטימי - אתה אומר שאם יש באלוהים רחמים, שילמד לבכות. אולי כך תמצא את המזור. תודה רבה לך יקי היקר.

במילותיך 

הנפש עדיין פצועה ודואבת  

יפה השיר בכאבו  

חיבוק יקר

.

"... / ופנסֵי זכרונות / מְעִירִים אֶת / הדמעוֹת / שנשחקו ..." - 

.

הדימוי מעיד על כאב עכשווי ועל כך ש- כבר עייפתָּ מִלִּבְכּוֹת. 

.

.

שני בתים לכאב האישי, 

.

בית שלישי - למשאלה שהיא הזעקה שבלב. 

.

.

אהבתי מאוד וכאבי מאוד.

.

 ודואגת מאוד לךָ, לשלומךָ.  

.

.

תודה רבה-רבה, יקי יקר לי מאוד, מאוד. 

.

שלךָ תמיד, תמיד, 

.

רבקה

---

אני בטוחה שהוא פותח לבו אליך, את הדמעות שיותיר לעצמו. 

הגשם הכאב פסק  מרדת,

והשמים מאירים לך עכשיו 

את החיים.

אך הזיכרונות ממאנים ללכת,

ומאירים בפנסי געגועים

את הדמעות הזולגות על הפנים,

ואלוהים רואה ואלוהים בוכה..

מקסים ועוצמתי השיר שכתבת יקיר היקר כהרגלך בקודש. הזיכרונות לא מרפים , 

אך הימים עכשיו טובים ואחרים, 

ואת דמעות הכאב ישטוף אלוהים.

חיבוק ממני

שמוליק

התרסה רווית כאב

האם

האם שומע?

בסוף פונה לאלוהים...אם יש בו...אז שילמד...לבכות - מהמם נפלא 
מוקסמת כל פעם מחדש מהדימויים והתיאורים הנפלאים שלך  - שבאים מתוך...מתוך....
עַכְשָׁו,

כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם כְּבָר לֹא

נוֹטְפִים,

אָז אוּלַי

אֱלֹהִים,

אִם יֵשׁ בּוֹ רַחֲמִים,

גַּם יִלְמַד

לִבְכּוֹת.

כמה הכאיב לי השיר הזה, הסבל שלך והאצבע המופנית מעלה מעלה 

בוכה בכל מילה שלך כאן 

כתיבה המפחמת בכאבה כל רצועה בליבי 

שבת טובה