וקראיני שוב יה בינתי / מוקדש לעליזה

יפה שוררת - שיר  געגועים

ותיארת פיסת חיים.

 שבת שלום ומבורך.

אורנה אהובה !

קוראת שוב ושוב שירתך,

כמו הרגשתי את חום בית אבי.

משננת מילים, נארלה שהיה שם דבר בבית,

פיירוז, שאבא מאד העריץ אותה,

נסרין קדרי עם קולה המעלף...

מלפופה בל'חיף...הרגת אותי. יואו...

איזה זכרונות את מעלה בי עכשיו...

הסוף העציב אותי עד מאד

הגעגועים לאמא, למילותיה

ובכלל לבית אבא.

אמא תמיד תשכון בליבך נצח

זאת הירושה שהורישה לך עת לכתה

חתומה בליבך.

אורנה יקרה !

תודה רבה רבה על הקדשה ושיר ומילים

שאתהלך עימם כול השבת,

עשית לי את זה.

באהבה והערכה

עליזה

אני לא מבינה ערבית אך מאמינה שזהו הוואי של אהבה כמו שאני גדלתי על טורקית 

מוזיקה שניחמה אותנו תמיד 

וגם היום משמיעה הרבה מתוכה 

לזכרונות מתוקים או כואבים 

אוהבת יקרה שבת נפלאה 

ומה אגיד אני האשכנזי?

שאני מוקסם? כן, מאד!

ואני כילדה שמעתי אמרו  לא לדבר ערבית אתם לא ערבים..

ואמא היתה עצובה כי לא דיברה עברית

שיר מלא געגוע

יהיה זכרה ברוך

.

יָהּ בִּינְתי. 

.

איזה שיר. 

.

איזו אִמָּא. איזה אַבָּא. 

.

שש בנוֹת. 

.

איזה בית להתפאר בוֹ, לגדול בוֹ, להרגיש אהבה, חוֹם, ו- 

.

מתחים בין-דוריים, בין המוצא הרצוי למוצא הלא-רצוי 

.

בגיל צעיר, 

.

כשעוד לא מבינים מה רב ערכוֹ של המוצא האמיתי. 

.

אלא מה - 

.

גדלתְּ, 

.

התפקחתְּ, התפכחתְּ, 

.

והיין המשומר, הטוב, שוב זורם בךְ, בגופךְ, בעורקייךְ, 

.

והספקתְּ להודוֹת לאִמֵּךְ, להזדהוֹת עִמָּהּ, 

.

ולהשיב לעצמךְ אֶת כל שרציתְ לסלק מעלייךְ. 

.

.

השיר - יש בו רכּוּת, וצער, ואהבה אינסופית, כמו אותו שיר

.

שאין לו סוף והזמרת ממשיכה לסלסל אותו בקולָהּ. 

.

אומנם השיר מסתיים, מתַי-שהוא - 

.

- אבל לא אהבתךְ אל אֵמךְ, אל אביךְ, אל ביתךְ. 

.

ועם כל זאת,

.

שירךְ זורם אוהב וסולידי, רגיש אבל לא רגשני. 

.

שיר על אמת פנימית. שיר. מעולה. מ ע ו ל ה .

.

אהבתי מאוד-מאוד.  

.

.

תודה רבה-רבה-רבה!, אורנה יקרה, יקרה ונפלאה. 

.

שלךְ, מופתעת מחדש בכל שיר, 

.

רבקה

---

אמרי רק עוד פעם יה בינתי,

בעניים עצומות

שמסתירות את הדמעות

נזכרת  באמא שאהבה

את שירי פיירוז

ולך קראה יה בינתי

והגעגוע שוטף את הדמעות..

שיר מרגש עד דמעות אורנה יקרה , הורי ילידי מצריים

הביאו איתם את האהבה לשירה הערבית

והשיר מזכיר לי עכשיו גם אותם.

שבת שלום

שמוליק

אִמְרִי רַק 

עוֹד פַּעַם

יָהּ בִּינְתִי

האזכור של הזמרת הנפלאה הזו גרם לי לנגן את שירה. לחוש את השפה הביתית, את המשפחתיות וגם את המקומות בהם ניסית להתרחק משפה זו. כפי שכתבתי לך בעבר-כך בדיוק חשתי כשהורי דיברו לאדינו בבית. מבינה לנפשך לגמרי. 

תערובת שפות נהדרת, יא בינתי. ערבית, עברית מצוחצחת במיוחד בשבילך ושרבוב של צרפתית. איזה שיר מופלא כשאת ועברך נעוצים בו