נפש

לִפְעָמִים הִיא הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד

(לֹא רַק דֶּרֶךְ מִרְפֶּסֶת)

לְעִתִּים יֵשׁ בָּהּ בְּלִיל שֶׁכָּזֶה

שֶׁרַק מִלָּה יְכוֹלָה לְהַתִּיר.

וְהִיא כֹּה קְטַנָּה

סְרָטִים וְרֻדִּים מְעַטְּרִים שַׂעֲרָה

עָבוֹת הוּא הַיַּעַר שֶׁלָּהּ

גְּבוֹהִים בּוֹ הָעֵצִים

מַבָּטָהּ אֶל הַצַּמָּרוֹת הַנּוֹגְעוֹת בְּרוֹם-נִשָּׂא

מְפַלֶּסֶת דַּרְכָּהּ בַּסְּבַךְ.

סְבַךְ הַמַּחְשָׁבוֹת.

צָחוֹר הוּא הַדַּף

מוּכָן לִסְפֹּג הַכֹּל

וְלָבְנוֹ מַבְהִיר כָּל שְׁחֹר.

לִפְעָמִים הִיא הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד

(לֹא רַק דֶּרֶךְ מִרְפֶּסֶת)

וְאוֹהֶבֶת אֶת זֶה כָּל כָּךְ.

כָּל כָּךְ.

(*שלמה ארצי-"גבר הולך לאיבוד")