ראיונות

הזרקור (131) עם אודי גלבמן

הוא מספיק אמיץ גם להודות, שלעיתים גם קטעי רכילות זולים מרתקים אותו.

אבל עבורו בעיקר זה עימות אינטלקטואלי בינו לבין עצמו לפענח את נפשו של העומד מולו.

הוא הרומנטיקן של "דרך המילים", מתגעגע בלי סוף ואוהב בני אדם.

זהו אודי גלבמן שלנו!

הגיע הזמן להכיר אותו לעומק.

בבקשה!

 

=================================================

זרקור-אודי גלבמן

 

 

 

1-ספר על עצמך, קורותיך.

אני אודי גלבמן שנולד בתל אביב בראשון לדצמבר 1947,שחווה ילדות מופלאה ביד אליהו

( וכתוצאה מכך דאג לאחר שנים רבות לקבץ את כולם למפגש בלתי נשכח וקשרים מתמשכים),

שלמד שמונה שנים בבית הספר " בר גיורא" וגם את כיתתו שם דאג לאחד אחרי חמישים וחמש שנה (!),

ומשם המשיך לתיכון " גאולה" מוקד חווייתי בפני עצמו - מיותר לציין שגם את כיתתו שם דאג לאחד.

ולפני שאתחיל לדבר על עצמי בגוף שלישי(...) אציין שלא הייתי תלמיד טוב כלל ועיקר.

ילד שחיפש רחוב, הפליג בספינות של דמיון והזה הישגים של ספורטאים דגולים אליהם לא הגיע מעולם -

אבל בהחלט נהנה מהדמיון ( נחכה לשאלה הרלבנטית בהמשך).

אמר לי מי שאמר שלו הייתי כותב ספר על ילדותי, הוא לא היה מסתיים באלפיים עמודים. הוא צדק.

למרות מגבלות השמיעה שלי הייתי תמיד הילד הביישן שבסופו של יום פנו אליו בסיפורים הכי אישיים

ובהתייעצויות הכי אינטימיות. כי אהבתי  ואני אוהב אנשים עד היום.

ואני סקרן ושוחר דעת על נפש האדם ותהיותיה.

אני נשוי  לרחל, אב לשניים. שני הבת בגיל 43 מנהלת משאבי אנוש, צביקה בני בגיל 37 מנהל חשבונות.

שניהם קרויים על שם אבי, וסב לארבעה : נטע, דן, רוני, וטל.

 

2-עיסוקך בחיים היה כה שונה מכתיבתך, כיצד הגעת אל הכתיבה, איך גילית אותה בתוכך ומתי.

הכתיבה שלי החלה בהתמקדות בנושא אחד: השואה. אמי ( אבן מרכזית ודרמטית בחיי )

עלתה בשנת 1934 עם אמה לארץ, אבל משפחתה נכחדה. אבי הגיע ב-1940 מצ'כיה,

וגם הוא איבד את כל משפחתו. כך נותרתי עם מלאי מאופסן בלב של דודים ודודות וסבים וסבתא שאינם-

אבל סבתא אחת ( אם אמי) היא זו שקראה את השירים שכתבתי בגיל שבע ועודדה אותי להמשיך ולכתב.

ועוד טרחה ליידע את עורך " דבר לילדים" דאז בכישוריו של נכדה שלא ממש אהב את הרעיון.

בבית הספר " יצא לי שם" כדברי המשורר, וזה נמשך גם בתיכון. תמיד אהבתי לכתוב. בגיל 11

אפילו כתבתי מסת תשובה לספר ושמו " הפילוסופיה של הסייג".

אבל רק לאחר שנים רבות הבנתי שבעצם היו לי קשיי קשב וריכוז שמנעו ממני

" הליכה" לכיוון של כתיבת פרוזה ו-או ספרים, למעט שני ספרי ילדים שכתבתי ושאולי פעם אפרסם.

ושירה - לטס פייס איט- זה הכי נוח…

 

ולגבי עיסוקי בחיים אני חייב לספר משהו . מורתי היפהפיה מכיתה א' כתבה לי בספר הזכרונות 

את המשפט הבא: " אודי היקר, תלמידים רבים היו לי - אך אתה יקרת לי מכולם. בגאווה ובגעגועים

אשמור לעולם את שיריך הנפלאים."

היא פגשה אותי בשנת 1980 וכשסיפרתי לה שאני מפקח ראשי בחקירות מס הכנסה - חלף ענן,

שניים ואולי שלושה- על פניה היפים. לא אשכח את הרגע. 

3-הספורט הוא גורם משמעותי בסדר יומך, ספר מה הוא תורם לך מעבר לכושר כשלעצמו.

קודם , לפני כל דבר ועניין, אני מאד אסתטי. חשוב לי להיראות טוב. חשוב לי גם שיזהו בי

כמה שפחות את עקבות הגיל - הגם שבעת האחרונה החילותי להשלים אתו.

בבחינת זה מה יש - לך, צא אל המגרש ותיהנה. אבל אני נהנה מאד מהחיוניות שבתחושה,

ומעל לכל - ובגילי זה באמת הזוי ולא רצוי -מהתחרותיות.

קשה לי לברוח ממנה, הגם שבעיתות של פציעות אני מתמתן כדי לשמור על הבריאות.

אני מדבר על דברים שלאדם מן השורה ייראו ממש הזויים. בגיל ארבעים ומשהו

"אימנתי את הבן שלי לשער" ודמיינתי את עצמי למאראדונה.

בכל מקום בו היו עמוד כדורסל הייתי לוקח כדור וזורק לסל- מנסה לשבור שיאי שלשות

( למי שמבין מה זה…). החטא הקדמון שלי היתה הריצה ש" בזכותה"

הגעתי אל שולחן הניתוחים אבל עד היום אני מתקשה להתגבר על אובדנה.

התדעו מה זה לרוץ על חופי ים, בפארקים - בימי גשם ? נופים וחלומות משמשים להם יחדיו.

ותודה  לבורא האופניים ולחברים הנפלאים שלי אשר אני כה גאה להיות הקפטן שלהם,

וכשאני מתאמן לבד ושר לעצמי אולדיז או ביטלס - ופתאום ברגע של השראה מתיישב לכתוב שיר

על ספסל ירוק בפאתי פארק או חוף.

ובאשר לאהדת הכדורגל והכדורסל שלי: כל כך הרבה כתבתי על מה שכרוך בהם.

בטור הקבוע שהיה לי בבטאון הפועל תל אביב, למשל. אפילו שירים על שחקנים שהיו או עדיין ישנם.

הספורט - עבורי לפחות- הוא תחום מלא השראה לגוף ולנפש.

 

4-געגוע-הוא מוטיב חוזר בשיריך. מנין הוא נובע.

כי אני אחד שחרת בלבו כל כך הרבה. לאין ספור. בכל כך הרבה שדות ואגמים וימים שבהם הייתי,

ומעל לכל: האנשים. אלה שהיו אתי ואינם עוד. הורי  שעליהם אחותי ואני ועוד בני משפחה

לא מפסיקים לדבר  ושעליהם כתבתי כה רבות, דודני הצעירים ממני - היפים והמוצלחים שנגדעו בטרם עת,

חברי נפש שהיו לי ושנפלו במלחמות ו" סתם" חברים. ואני מתגעגע לרגעי תהילה כמו שערי אליפות

של הפועל ומנצסטר יונייטד האהובות שלי -ודרך הנימים השזורים בכל געגוע בפני עצמו: הגיעו גם השירים.

מזלי, אמרו לי כבר כמה וכמה: שאני יודע לאן ואיך לברוח.

 

5-למה אתה הכי מתגעגע בעברך.

מבחינת נהנתנות: לשנים בהן התגוררתי בדירת הרווקים שלי והחיים היו חגיגה בלתי נגמרת,

כולל - וזה חשוב מאד להדגיש - עבודה מאתגרת.

ולנסיעה הראשונה שלי לחו"ל. לנחות בלונדון ולקחת רכבת ביום ששי למנצסטר עם שיקסה אנגליה

כשרב יהודי מנסה לשכנע אותי ברכבת להתארח אצלו לשבת.

ואמת קטנטנה ומפתיעה: לרגע ההוא משלשום כששלושת הנכדים שלי פצחו בקריאות נלהבות כשהגעתי

להיפרד מהם לקראת הסגר הנוכחי שבעתיד - אני מקווה- יהיה מושג ארכיאולוגי.

 

6-האהבה – אף היא מרכזית בשיריך ובחייך בכלל. ספר על מקומה של האהבה בלבך.

כבר אמרתי קודם שאני אוהב אנשים. יודע גם לשנוא. נהדר ומרטיט אפילו... אבל ברצינות: הגחתי אל העולם,

אולי מחמת הליקוי של השמיעה, עם אוזן פתוחה לנפש הניבטת אלי. ממול. ממרחק.

מעיניים. מקולות. מגוון של קול. כיון שכבר הצהרתי על אסתטיות ומקומה בחיי-אני נהנה מאד מיופיין של נשים.

ובהרבה מקרים החיבור מוליד בלבי תכנים של מסלול הנע בין חיבה לאהבה. הגם שאני די נטוע במקומותי,

קיימת בי נטייה להתנתק בשעות רצון ולהפליג למחוזות של כתיבה. להיזכר בהמון התאהבויות לרגע שהיו לי בצעירותי -

נא להפריד מאהבות ממש-באסתר עופרים אני מאוהב עד היום למשל בזכות ה" היו לילות"

ובג'יליולה צ'ינקואטי בגלל ה"נו נו ל'אטה". אהבות לא ממשיות כמובן אך מלאות תכנים שבהשראתן נולדו המון כתבים שלי.

 

7-ההתבוננות שלך על אנשים מאוד מעניינת, פרט על כך.

כבר אמרתי שאני אדם סקרן. מספיק אמיץ גם להודות, שלעיתים גם קטעי רכילות זולים מרתקים אותי.

אבל עבורי בעיקר זה עימות אינטלקטואלי ביני לבין עצמי לפענח את נפשו של העומד מולי,

או זה היושב מולי ברכבת. מודע לניואנסים של אדם היושב לבדו וכשהוא נמצא בחברה ומנסה לנחש

את העובר בלבו בין לבין. יש שיאמרו בצדק שזהו בזבוז זמן, אבל לגבי זהו סוג של השראה ועניין.

פשוטו כמשמעו. לפני כמה שנים מצאתי עניין רב בדמותו של ביבי נתניהו למשל. היום, למרבה הצער,

הוא הרבה יותר מפוענח מאשר אז.

 

8-האם אתה רואה עצמך כאדם חברותי במיוחד?

יעידו האנשים שבקהלם אני בא. עם מי שאני אוהב - אני חושב שכן. מאד מאד אפילו. אני אגב,

מאד נהנה ממחוות קטנות כמו של נהג העוצר לי במעבר חציה, או מהכרת תודה של נגן ליד " גן העיר"

שמודה לי בחיוך חם על מתת הערכה.

 

9-כתוב על אמך ועל אביך ועל הקשר ביניכם. שגם הוא מופיע רבות בשיריך.

זה באמת חומר לרומן שלם. אז אתמצת. הם היו כל כך שונים. זוג יפה תואר, אגב,

אמי הגיעה בשנת 1934 בגיל 16 עם אמה מוילנה. לימודיה נקטעו והיא נאלצה לסייע בפרנסת הבית

בתל אביב בו התגוררה עם סבתי ושני דודי. היא היתה אינטלקטואלית של ממש ובאמתחתה עשר שנות לימוד בלבד.

תמיד מצאה לנכון לתקן לי מילה פה ומילה שם. למדה אנגלית לבדה ואחרי חודשיים קראה את

"מלחמה ושלום". לא היתה קלה. אשת עבודה. עד גיל 72 היתה מזכירתה של חנה זמר האגדית.

וכשעבדה לפני כן ב" למרחב" היתה מזעיקה אותי למערכת לעיין בטלפרינטר בחדשות המתוקתקות,

והשיא: היום בו  הודח כרושצ'וב, והיא ואני היינו הראשונה לדעת.

ממנה בא לי הזיק העיתונאי שמעולם לא התגשם.

אבא שלי, איש מקסים ועדין, ההיפך ממנה - קטע חיי סטודנט עליז בפראג כשהתקרבו הגרמנים.

בארץ עבד ב" תנובה" והיה מסור מאד לאחותי הקטנה ולי. חוויתי הרבה רגעים שמחים ועצובים אתו.

לא חדל להתגעגע מעולם למשפחתו ולנופים שם בצ'כוסלובקיה. היו לי חוויות נהדרות

עם משפחת האיגן מיגן שלו. זה נושא לספר שלם כמובן.

אבי נפטר צעיר לימים. בן ששים. אמי האריכה ימים אך מתה ביגון מדמנציה. לא פייר.

 

10-איך נולד אצלך שיר.

שוטי שוטי ספינתי….

או: here there and everywhere

אבל המון על האופניים, וגם ברחוב כשאני קולט דמות מרתקת, וגם - כשאין לי משהו בנמצא ואינני רוצה

לאכזב את גלי הנפלאה שלי: פונה לבמת הדיון.

ועיקר שכחתי: געגועים לאהבות של פעם ולאנשים שאהבתי ואינם.

 

11-מהי שעת ההשראה הטובה ביותר שלך.

שתי אפשרויות, אם להגדיר זאת כך: לפנות בוקר. ובין השעות עשר לשתים עשרה.

 

12-איך הגעת לדרך המילים?

דרך אסנת שפעם מזמן מזמן הגבתי לה על שיר בפייסבוק והיא הפנתה אותי. תודה אסנת!

 

13-מה החלום הכי גדול שלך?

היה שחקן כדורגל שמאד אהבתי. אולי יותר מכולם. הוא היה צפון אירי ושיחק במנצ'סטר יונייטד.

הוא היה פלייבוי ושתיין ופרש בגיל מוקדם. גם מת מוקדם בגלל שתיית יתר. קראו לו ג'ורג' באסט.

וכשהוא נשאל את מה שגלי שאלה אותי, הוא ענה:

to be happily married with kids

וזה לא ממש ממש התגשם לו, אגב. ואני עדיין עם חלומות להגיע לזירות כדורגל עטורות תהילה עם הנכדים שלי  

ולהסתובב באזור הדום של מילאנו עם הנכדות. נראה אותי….

 

14-אם לא היית אדם מה היית בוחר להיות?

הכלב(ה) של ביבי ולשמע את כל הקטעים בבלפור

15-חמש היצירות האהובות על אודי במיוחד.

כל כך קשה….

שוב אני חוזר לביטלס:  in my life i loved them all

טוב, אז לא את כולם - ולא פעם גם ציינתי זאת.

אבל מזכרון אישי:

היו לי חברים

לאן יילך הילד

אמא שלי פעם אמרה

שאו תפילה בעבור פאריז

לעולם לא תצעדי לבדך

 

 

 

תגובות

גלי צבי-ויס / אודיה'לה יקר! ❤ / 15/01/2021 06:06
אודי גלבמן / שלמי תודות / 15/01/2021 12:15
אורנה / אודי חמודי חבר יקר / 15/01/2021 06:56
אודי גלבמן / נהדרת שאת, אורנליה... / 15/01/2021 12:16
אהובה קליין / גלי היקרה. ואודי היקר. / 15/01/2021 10:36
אודי גלבמן / תודה אהובה יקרה מקוו / 15/01/2021 12:18
אילה בכור / אודי אדם מרתק, רב תחומי אוהב אדם חביב לכולם / 15/01/2021 12:13
אודי גלבמן / תודה איילת חן חבל שא / 15/01/2021 12:19
עליזה ארמן זאבי / אודי יש רק אחד... / 18/01/2021 14:01