הגוילם

רגיש: יוסי שכנך ואתה בגיל זה מתפשטים במרפסת ביתכם ומביטים אחד לשני. אביו היה גיבור על, במכבש אימתני סלל באיטיות רחובות ילדותך. יוסי היה ילד איטי שכונה "גוילם" בפי הילדים בבית החינוך של שנות ה-50 של המושבה. בעצב שקט אתה נזכר בו. הוא אבד לך תחת שכבות הזמן. תודה רבה לך צביקה יקר, ערב טוב. אני מבין שלא שמעת עליו. מה עלה בגורלו.

צביקה היקר,

זהו שיר עדין ומרגש מאוד, שבו זיכרון אישי קטן הופך לתמונה רחבה של ילדות, זמן ואובדן. אהבתי את החיבור בין אביו של יוסי שסלל את רחובות המושבה לבין שכבות הזמן ש"סללו" וכיסו את הזיכרונות עצמם. הכינוי "גוילם", שנשמע אז תמים ואכזרי כאחד, מקבל בשיר משמעות אנושית וכואבת. הסיום השקט נוגע ללב וממחיש כיצד אנשים יקרים נעלמים לעיתים לא רק מן החיים, אלא גם בין שכבות השנים. שיר יפהפה של געגוע וחמלה.

ערב טוב ושקט

שמוליק

חברת ילדים אכזרית לא אחת. כינוי לא סימפטי הדביקו לו ונראה כי אתה דווקא חיבבת אותו. אבד לך תחת שכבות הזמן . 

בצובע הכל באור מעורפל