קלודין - חלק אחרון

קלודין חלק אחרון

לחבריי מדרך המילים,

זהו סיפור מתוך ספרי החדש "סמטאות אהבה ותשוקה." הספר כולל 67 סיפורים ומתפרש על פני 438 עמודים.

מאחר ואני מתגורר בחו"ל, בסאן פרנסיסקו-ביקשתי מגלי צבי-ויס, בעלת האתר - שהמכירה תעשה דרכה.

לבקשתה , עשיתי עבורכם הנחה משמעותית. ובמקום 88 ₪, תוכלו לרכשו ב-60 ₪.

צרו בבקשה קשר איתה. ואשמח אם תקראו. 

שלכם,

אדם

לגופה שמלה קיצית קצרצרה בלבד והצינה אחזה בה, וניקו הציע

הליכה על החוף. “זה בריא”, קרץ, וקלודין נענתה ללא היסוס

לידו המושטת. ביד בטוחה חבק את מותניה והובילהּ לאורך החוף

המואר; הירח כבר היה תלוי במלוא הדרו מעל המפרץ הקטן.

למרות החול, הלכו כברת דרך הליכה מהירה. קלודין אחזה את

נעליה בידיה והניחה לניקו היחף להובילה עד שעצר בקרבת סלע

שטוח וגדול וישב.

משהתיישב, הושיב ניקו את קלודין על ברכו. עתה חדל מצחוקו

ומהערותיו, חבר לשקט ולאור הירח הרך והסיר את חולצתה של

קלודין, נושק לגבה ומלטף בכפות ידיו הגדולות והחזקות את גווה

המצטמרר.

בניגוד גמור לנוהגו הפראי משהו בספינה, היו עתה תנועות ידיו

עדינות. הוא ליטף את גופה ברוך ונשק לעורפה, חולף בלשונו על

חוליות גווה אחת לאחת. אחר הרים ביד אחת את שמלתה הדקיקה

והניח ידו השנייה בינות ירכיה.

תשוקתה של קלודין גאתה בה. ישובה הייתה עדיין על ברכיו

של ניקו, פניה אל הים, חשה את הבל נשימתו החם בגבה ואת ידיו

המטפסות והמלטפות במעלה ירכיה. היא לא אמרה דבר עת הסיר

בתנועה אחת בוטחת את תחתוניה הזעירים. עכשיו הייתה חשופה,

חשה את ברכו בין ירכיה וידיו הממששות את משי ערוותה.

אנחה נפלטה מפיה. גופה הזדעזע בלי שליטה, וירכיה הצטמררו

ורעדו לאצבעות הגבר שחתרו-הפליגו בגופה, מוצאות בקלות את

שומר מפתן תשוקתה ועולות ויורדות לאורך ניצת אהבתה.

ניכר בניקו שלא אצה לו הדרך והוא חש הנאה ממגעה של

קלודין. רטיבות גופה באצבעותיו הבהירה לו היטב כי היא נכונה

לקראתו, ולא נעלם מעיניו המנוסות רעד ירכיה. אצבעותיו חדרו

ברוך אל גופה עוד ועוד, מפיקות הנאה גוברת מקלודין.

ניקו נהנה לחוש בתשוקתה הגוברת של קלודין וביקש לייחד

את הלילה עם האישה המיוחדת שפגש, השונה מהנערות שהרבה

לטעום בקיץ.

קלודין – סיפו ר של קיץ בכ רתים | 203

204 | סמטאות אהבה ותשוקה

משתפחה ההזדקרות במכנסיו הקצרים הרים את קלודין והסב

אותה מול פניו, שמלתה מופשלת, שדיה הקטנים השזופים גואים

לקראתו ובוהקים לאור הירח. הוא כרע על החול שלצידי הסלע,

הרים קמעה את קלודין ושלח את לשונו במכוורת הדבש אשר

לגופה.

תגובתה הייתה מהירה. גופה הזדעזע קצרות ונסער אל מול פניו

ולשונו של ניקו. בידיה חפנה את ראשו, מצמידה אותו בכל כוחה

אל גופה, ולשונו נשכה-נגסה במכמני גופה. ניקו השתרע עתה על

גבו, וקלודין הייתה רכובה על פניו, נאנחת, וחשה כיצד כל גופה

מתקמר בהגיעה לשיאה, שיא שלא ידעה כמוהו זה ימים הרבה.

אחר הדברים האלו סרה מעל ניקו, נינוחה, ופתחה את מותר

כפתורי חולצתו. יד אחת חפרה בחזהו בציפורניה הקצרות ושנייה

נשלחה בבטחה אל איברו הזקור, מלטפת וחשה את חום האיבר.

אנחתו של ניקו לוותה ברעש רכב מתקרב. אורותיו הבליחו על

החול ואחר נשמע רמון קורא בשמה.

קלודין קמה בהולה. את תחתוניה לא מצאה ולבשה בחופזה את

חולצתה, אותתה לניקו להישאר ליד הסלע ויצאה אל מול אורות

הג’יפ.

“איחרת”, ציין-קבע ביובש.

“הקדמתָ” –

השיבה קלודין והסבה ראשה אל הסלע.