הַטּוֹב, הָרַע וְהַמְּאֹהַב (שִׁיר-כְּמְוֹ-לִילָדִים בְּשׁוּלֵי בָּמַת הַדִּיּוּן)

הַטּוֹב, הָרַע וְהַמְּאֹהַב (שִׁיר-כְּמְוֹ-לִילָדִים בְּשׁוּלֵי בָּמַת הַדִּיּוּן) 

                          לאילה בכור.

*

הָיֹה הָיָה פַּעַם, כָּךְ סָבְתָא אוֹמֶרֶת,

יַלְדּוֹן יְפֵה תֹּאַר שׁוֹבָב:

הָיָה יֶלֶד טוֹב, הָיָה גַּם נֶחְמָד,

אָהַב לְשַׂחֵק מַחְבּוֹאִים וְתוֹפֶסֶת,

לִצְחֹק עִם נוּרִית הַקְּטַנָּה,

לָתֵת נְשִׁיקָה עַל לֶחְיָהּ.

אֲבָל אֵיזוֹ פַּעַם, כָּךְ סָבְתָא אוֹמֶרֶת,

נוּרִית הֶעֱלִיבָה אוֹתוֹ:

לָקְחָה תַּ'תַּפּוּחַ, זָרְקָה אֶת הַפֶּרַח,

הָלְכָה לְשַׂחֵק לָהּ עִם רוֹן-

שֶׁלָּעַג לְדָנִי בִּפְנֵי כָּ ל הַגַּן.

(אֵיזֶה יֶלֶד רָע הוּא, רוֹן!)

וְאָז יָשַׁב דָּנִי, כָּךְ סָבְתָא אוֹמֶרֶת,

בָּכָה וּבָכָה וְחָשַׁב:

כּוֹאֵב לִי בַּבֶּטֶן, כּוֹאֵב לִי בַּלֵּב,

זוֹלְגוֹת הַדְּמָעוֹת- אֲנִי אֶסְתַּתֵּר

שֶׁלֹּא תִּרְאֶה נוּרִית- שֶׁהִיא לֹא תֵּדַע

שֶׁבָּהּ אֲנִי כָּל כָּךְ מְאֹהַב!

לָכֵן יָצַא דָּנִי, כָּךְ סָבְתָא אוֹמֶרֶת,

חִפֵּשׂ לוֹ מִסְתּוֹר בַּפִּנָּה-

וְגָדִי הוֹפִיעַ! עָמַד לְיַד דָּנִי,

קָרַב וְסִפֵּר לוֹ בְּסוֹד:

גַּם אֲנִי עִם נוּרִית- גַּם אוֹתִי עָזְבָה-

וְגַם אֲנִי בָּהּ מְאֹהַב...

*

רבקה ירון

---