שירים

סיוט, הציפור / גליה א.א

 

הנה היא באה

ואני מתהפכת

מקורה פעור

מלא שיניים

חדות חותכות

כנפיה ד' אמה פרושות

שקטות מחכות

מעט מנפנפות

צבען אפור

מלאות גידים ועצמות

רגליה אדומות

בקצה המיטה אוחזות

הציפורניים ננעצות

השיניים חותכות מנקרות

לקרוע ממני חתיכות

לשקיק המחובר לצווארה

למלא בו את שללה,

אותי לשאת

לעוסה לחתיכות

בחלום הבלהות,

כל כך אימתני הפחד הזה

אין מי שאותי יפדה

והציפור בת כנף

ריסקה עצמותיי

ריסקה הווייתי

ריסקה חירותי,

נושאת אותי

לארץ לא נודעת

אולי שם תבנה

ממני דמות אחרת

אולי לא תמצא בי צורך

ותשאיר אותי מרוסקת

בהר הזבל

לנבול, לסבול ולקמול,

סיוט נורא

כך חלמתי כנראה

שתוך שבריר שנייה,

אני מתעוררת בקול זעקה

ואין מי שאותי ישמע.

                       21.5.2020


תגובות

גלי צבי-ויס / ריסקה את חירותי / 25/05/2020 16:00
שמואל כהן / חלום בלהות חלמת / 25/05/2020 16:21
דני זכריה / חלום בלהות חלמת / 25/05/2020 17:03
מרים מעטו / ~love~ / 25/05/2020 17:13
אושרדור / דבר לא ירסקך אם את לא מ / 25/05/2020 20:16
יום טוב צבי / חלום בלהות / 26/05/2020 08:48