כבר בצעירותי הבינותי

אתה  משתף  אותנו בתובנה מוקדמת: בעולם יש אנשים הרואים בטוב – חולשה, ובכנות – איום. ניסיון לשתף או להיות פתוח נתקל לעיתים בחשדנות או לעג.

השיר חושף את הפער בין כוונה פנימית לטובת לב, לבין הדרך שבה החברה תופסת אותה. הוא קורא לרגישות ולהבנה – אך גם מזהיר: הכנות אינה תמיד מתקבלת ברצון, ויש לשקול מתי ואיך לחשוף אותה.

יפה כתבת דני היקר

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

.

דני. דני, יקר. 

אִם (אִם!) הבנתי נכון, 

אַתָּה עסוק-מסתובב [ב]סביב נושא אחד: 

איך לרכוש חברֵי-אמת - ולשמור על החברוּת, 

על הידידוּת.

אִם טעיתי, אנא סליחתך!

אִם לא טעיתי, אז - 

אני, אישית, יודעת שיש גבול ליכולת שלי

לקבל שיתוף ברגשותיו, במחשבותיו, 

בקוֹרוֹתיו של זולתי. 

לכן, 

אני משערת שגם לזולת יש גבול ליכולת שלו

לקבל ממני שיתוף ברגשותיי, במחשבותיי,

בקוֹרוֹתיי, ... 

הסיבה פשוטה מאוד:

כל אחד מאיתנו (אני, אתה, הוא, היא, הם)

מָלֵא עַד מוּצָף ברגשותיו-שלו, במחשבותיו-

שלו, בקורותיו-הוא. 

לכן, שיתוף שוטף, רצוף, מתקבל כחוסר-כבוד, 

אפילו כפלישה לתוך-תוכֵנוּ (לתוך-תוכי, 

לתוך-תוכך, לתוך-תוכו, לתוך-תוכה, 

לתוך-תוכם, ...)  

אני מקווה שהסברתי את הנושא, דני, יקר. 

תודה רבה-רבה ורק טוב! <לב>

רבקה

---

ואם כבר לשתף

אז לדעת למי ליפנות ...

לא כולם מכילים

ומקבלים בהבנה 

יש גם שדוחים

ורואים בשיתוף סוג

של חולשה.

תודה לשירתך דני יקר

ושבוע מחבק בטוב

ממני עליזה.

התקשורת בין בני אדם אינה פשוטה. לעתים צריך להבהיר שוב ושוב את הכוונה, שלא תתפרש לא נכון. 

במחשבה חיובית ניצור חיוביות בחיינו

כשהטוב תמיד מנצח 

יום טוב