בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל/ ש. כהן

בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל/ ש. כהן

בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל,

מִתְחוֹלֵל מַאֲבָק

מֵאָז שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם.

נִלְחָם אָז הַקֹּדֶשׁ בַּחוֹל,

לִי הַזְּכוּת לִקְבֹּעַ חוֹתָם,

וְאֵין לְשַׁנּוֹת אֶת חוּקֵּי הָעוֹלָם.

עָנָה אָז הַחוֹל

לֹא פּוֹחֵד מֵאִיּוּם,

בִּלְעָדַי לֹא הָיָה מִתְקַיֵּם הַיְּקוּם.

וַאֲנִי לֹא שָׁכַחְתִּי

לָצֵאת מִגַּן  עֵדֶן.

אֲנִי מְחַזֵּק אֶת הַנֶּפֶשׁ,

עָנָה אָז הַקֹּדֶשׁ.

בִּלְעָדַי אָדָם לֹא אָדָם.

וּמֻתָּר הָאָדָם

הָיְתָה  רַק סִסְמָא מְיֻתֶּרֶת.

לְאַחַר רִיב וּמָדוֹן

הִתְחַבְּקוּ אָז הַחוֹל וְהַקֹּדֶשׁ

וּפָצְחוּ בְּשִׁיר וּתְפִלָּה.

יַחַד נִבְנָה עוֹלָם לְתִפְאֶרֶת

בּוֹ דּוֹמֶה וְשׁוֹנֶה

דָּרִים בִּכְפִיפָה נֶהְדֶּרֶת..

וּסְלִיחָה תָּמִיד מִתְקַבֶּלֶת.

וְנִתָּן לְהָכִיל אֶת הַכֹּל

בֵּין הַקֹּדֶשׁ לַחוֹל...

17.12.19