וְהַחוֹף שׁוֹמֵם/ש. כהן

וְהַחוֹף שׁוֹמֵם/ש. כהן

סִירַת עֵץ פְּשׁוּטָה, הֲפוּכָה,

מֻטֶּלֶת עַל הַחוֹף ,

וְהַחוֹף שׁוֹמֵם.

נִדְמֶה שֶׁהַסִּירָה נֶאֱבֶקֶת,

בְּרִקָּבוֹן שֶׁפָּשַׁט בָּהּ כְּנֶגַע.

הַחוֹף כְּאִלּוּ דָּבֵק בַּסִּירָה,

אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה,

אֲבָל הַסִּירָה מֵתָה...

אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַסִּירָה,

מַבִּיט בַּגַּלִּים שֶׁפּוֹלְטִים

דָּג מֵת אֶל הַחוֹף.

אֲנִי מַחֲזִיר אוֹתוֹ לַיָּם

וְחוֹזֵר חֲלִילָה..

חָבַל שֶׁהַדָּג מֵת....

גֶּבֶר צָעִיר רָץ עַל הַחוֹף

לְשׁוּם מָקוֹם..

אֲבָל הַחוֹף שׁוֹמֵם.

אֲנִי מְנַסֶּה לָשִׁיר,

אֲנִי מְזַיֵּף אֶת הַמַּנְגִּינָה.

אֲבָל לַיָּם זֶה לֹא אִכְפַּת..

גַּלִּים עִם קֶצֶף לָבָן,

בָּאִים וְהוֹלְכִים

וּמַנְגִּינַת הַגַּלִּים

נִשְׁאֶרֶת קְבוּעָה.

וְהַחוֹף שׁוֹמֵם.