אהבה. אהבות...

אהבה. אהבות...  

*

רוֹנִי מְאֹהָב בְּתָמִי,

אֲבָל תָּמִי מְאֹהֶבֶת

בְּיַרְדֵּן, הַמְּאֹהָב

בְּיַלְדָּה וּשְׁמָהּ כִּנֶּרֶת.

הַגַּנֶּנֶת - שְׁמָהּ אַיֶּלֶת

- אֶת הַכֹּל רוֹאָה, יוֹדַעַת,

וְחוֹמֶלֶת עֲלֵיהֶם,

לִפְעָמִים דִּמְעָה דּוֹמַעַת...

(הַגַּנֶּנֶת נֶאֱנַחַת

וְזוֹכֶרֶת אֶת הַגַּן

כַּאֲשֶׁר הָיְתָה יַלְדֹּנֶת

וְהִתְאַהֲבָה בְּדָן...)

וּבֵינְתַּיִם, בַּפִּנָּה,

אַהֲבָה אַחַת פּוֹרַחַת:

טַלִּי יַחַד עִם נִצָּן

יַד בְּיַד יוֹשְׁבִים בְּיַחַד.

וּפִתְאוֹם הִיא מִתְאוֹשֶׁשֶׁת

הַגַּנֶּנֶת,  זוֹ אַיֶּלֶת,

וּבְקוֹל רָם מְזַמֶּרֶת:

*"כְּבָר סִדַּרְנוּ כָּאן רַכֶּבֶת.

בּוֹאוּ, יְלָדִים, לָשֶׁבֶת!

הַקַּטָּר כְּבָר מְצַפְצֵף:

לֹא יִסַּע מִי לֹא יֵשֵׁב."*

וְהַגַּן שׁוּב גַּן שָׂמֵחַ:

גַּן שֶׁל זֶמֶר, גַּן פּוֹרֵחַ.

*

רבקה ירון

---

* שיר-ילדים קדום. מחַבר ולחן: לא ידועים.

---