שירים

שלום לעפרך, המורה רחל-לפינת התפוח של יצחק אור

לפני רבות בשנים היה הדבר.
היתה לי מחנכת-
ופוקסמן היה שמה.
חמורת סבר ובעלת שיער אסוף
משקפיים עבות מסגרת
ופנים שמעולם לא ראית בהם
ולו צל דקיק של חיוך.
פחדנו ממנה.
מהליכתה הזקופה כמקל
שלא נשבר.
וככה בעצם היא היתה.
כי אילנות זקופים ימותו.

ויום אחד
היא פנתה אלינו ואמרה:
אני מבקשת שמהיום
לא תקראו לי "המורה".
קיראו לי
"המורה רחל"-
ואז הישירה אלינו מבט.

ודממה רבת גיחוך
פרשה כנפיה על הכיתה.
ואף אחד לא קרא לה:
"המורה רחל".

ודוקא כעת-
לאחר שנות דור-
כפליים בעצם...
נפרצו חומות הניכור שלי
כלפיה.
כי גם לרוך האצור שבלב-
יש זכות לפרוץ את חומותיו.
ואז לא הבנתי.
אז לא ידעתי.

וכל שאוכל כעת הוא,
מורתי הנשכחת-
 שנטמעה בהלמות הזמן:
כל שאבקש,
וקבלי את דמעתי
בחיוך של הבנה
(גם אם מעולם לא חייכת)-
הוא לומר לך:

שלום לעפרך-
 המורה רחל.

תגובות

נורית ליברמן / בקשת מחילה מהמורה רחל� / 26/03/2014 07:00
יום טוב צבי / יחס משתנה / 26/03/2014 07:48
גלי צבי-ויס / אז לא הבנת / 26/03/2014 08:37
גד לוי / ~love~ / 26/03/2014 08:51
צביה / אשה בודדה / 26/03/2014 13:28
אילנה בר שלום / שלום לעפרך המורה רחל / אודי גלבמן / 26/03/2014 18:11
דויד סמוכה / אודי היקר מוטב מאוחר מאשר בכלל ~love~ / 27/03/2014 04:59
יצחק אור / יתמות כנפיים / 27/03/2014 09:39