בלדה על הנערה בחלון - לפינת התפוח של יצחק אור

בלדה על הנערה בחלון

עם אוֹדִיסֵאוּס הוא יצא את קרטגו לכבוש

הבטיח לה כי עוד מעט קט ישוב

ואותה יקח לו לאישה באושר לחיות

חיבקה אותו ואמרה, "אהיה בשבילך כמו לחם ומים

וכאל מים ולחם אלי תחזור."

היא ישבה בחלון וחכתה

את בגדי כלולותיה ארגה

וגם פתיל של תכלת בם שזרה,

עשר שנים חלפו - מנמל רחוק לה איגרת שלח

תם הקרב קרטגו נפלה הנה אליך אני שב,

אל איתקה הפנה את חרטום הספינה.

היא ישבה בחלון וּמרקה השִמְשָה

שאל האופק תוכל להרחיק מבט

לראות את המפרשׂ הלבן שילבין שם.

התחלפו העונות על הים והוא עדיין לא שב

איגרת שלח לה מאי נידח - שם שוכנת קִירְקֶה היפה

ולה נערות יפות שעין לא ראתה

אבל אמר, בשבילו היא היפה מכולן

סיפר לה כי את אודיסאוס קירקה כישפה

סיפר כי גם אותו כישפה ולסוס מלחמה הפכה

והוסיף וכתב כי הֶרְמֶס השיב לו דמותו כבראשונה

והוא שוב לאיתקה את דרכו עושׂה

ועוד מעט קט אליה יבוא ולאשה אותה ישׂא.

חלפו השנים והיא עדיין בחלון מחכה

איגרת הגיעה בה הוא כתב

כי עם קיקלופים נלחם ואת עינם ממצח עקר

סיפר על הסירנות בים שהפליאו בשירתן

ואֶל המצולות האפלות רצו להוריד אותם

כתב כי את אוזניו אטם שלא ישמע פיתויין

ואת אוֹדִיסֵאוּס הוא אל התורן קשר

שנים חלפו - בשׂערה השחור זרקה שׂיבה

בבגדי הכלולות חוטים נפרמו

פתיל התכלת הועם צבעו

המים בכד יבשו ובלחם העובש עלה

והוא בסערה אל האי של קָלִיפְּסוֹ בא

שם היא שבע שנים את אודיסאוס אליה כבלה

ובבית באיתקה היא עדיין בחלון מחכה.

מקץ עשׂרים שנה אל הנמל ספינה נכנסה

שם בחלון היא עדיין חכתה

הוא מיהר אל ביתה על ברכיו כרע

לא אלך יותר מכאן אל אדמתי שבתי - אמר

ולא יסף

היא הביטה באיש הזר שאליה נשא עיניו 

נתנה בידו את מפתח ביתה

נתנה גם כד מים ריק ופת עבשה

נטלה מידו את צרורו - עם המצפן והמפה

ואל נדודיה יצאה...