חיי יוצאים מדעתם

אַכְזָבוֹת פּוֹרְחוֹת עַל עֵץ הַיָּמִים.

יָמִים מַשִּׁירִים עָלִים צְהֻבִּים שֶׁל אֱמוּנָה.

אֱמוּנָה צוֹלֶלֶת לִתְהוֹם הַחַיִּים

הַנִּגְמָרִים

גַּם הַמָּשִׁיחַ יָמוּת בְּיוֹמוֹ.

*

לַיְלָה,

חֲלוֹמוֹת מִתְפּוֹצְצִים לִי בַּפָּנִים

וּבִפְנִים נֶעֱלָמוֹת הַנְּשִׁימוֹת,

כְּרוּחַ שֶׁמֵּת בְּטֶרֶם בָּא אֶל עִתּוֹ,

בְּטֶרֶם נָח עַל דַּעְתּוֹ.

הַמַּהֲלוּמוֹת חוֹבְטוֹת בְּקִרְבִּי

וְאֵין חוֹבֵק רְעִידוֹתַי וּפְחָדַי

וַאֲנִי נוֹשֵׂא עַל דְּעִיכָתִי

אֶת הֶמְיַת הַיָּמִים

הַנּוֹרָאִים.

גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה אֶתְכַּרְבֵּל

בִּזְרוֹעוֹת הַחֹשֶׁךְ

*

רָטוּב לִי

הַנְּשָׁמָה מְמָאֶנֶת לָשׁוּב לְאֵיתָנָה

וְרֵיחַ הַבַּרְזֶל עוֹד חוֹרֵךְ בְּעַצְמוֹתַי.

כַּמָּה עֹבֶשׁ יָכוֹל לְהָכִיל לֵב מְנֻכָּר?

*

חַיַּי יוֹצְאִים מִדַּעְתָּם.