לו הייתי פו

גלי יקרה,

שיר מקסים, חכם ומלא קריצה, שלוקח את פו הדוב התמים אל תוך עולם המבוגרים. מרגש במיוחד המתח בין ה״נצח״ של פו לבין הידיעה האנושית ש״אין מחר״,  ובין הבהייה השקטה לבין הדהירה אל הנייר. יש כאן גם נוסטלגיה, גם אירוניה וגם מחשבה יפה על הזמן, החיים ומה שאנחנו משאירים אחרינו. 

חג שמח ושבת שלום ומבורך.

שמוליק

.

וואו. 

ברשותך, גליתי: 

חייכתי חיוך כזה-גדול כשקראתי "לו הייתי-",

הוספתי "רוטשילד", פתאום הכותרת הייתה 

קטנה - ואז קראתי ממש: "לו ההיתי פו" - נפלא!

ולשירך:

נושאו רציני: בחיים הסופיים של בני תמותה.

פיתוחו זהיר-זהיר: אין גלישה לדרמה סוחטת-דמעות.

" ... אני הנזירה שמכרה את הפרארי שלה" (סליחה,

בלי ניקוד) - קריצה גלויה לעולם הקולנוע, הוליוודי

בעיקר, לא רק לעולם האמיתי. 

שירך דיבר אליי. מאוד. 

תודה רבה עליו, גליתי יקירתי האהובה. <לב>

ש"ש וחג שמח לכם. 

רבקה

---