שירים

חכמתך המצטנעת (0 תגובות)

אודי גלבמן /שירים -09/10/2026 21:58

ש"ש, חברים. אני במדור "סיפורים" >>> (0 תגובות)

רבקה ירון /הודעות -09/10/2026 20:17

סיפור קצר / מיקרו-טקסט / 4 / (0 תגובות)

רבקה ירון /סיפורים -09/10/2026 20:09

אני בעדר (3 תגובות)

ZR /שירים -09/10/2026 19:05

סתיו בחלוני (4 תגובות)

עליזה ארמן זאבי /שירים -09/10/2026 18:36

מָקוֹם לַטּוֹב (4 תגובות)

אביה /שירים -09/10/2026 17:34

תודה לך בינה (8 תגובות)

גלי צבי-ויס /שירים -09/10/2026 16:24

עוד תכלת* (5 תגובות)

יצחק אור /שירים -09/10/2026 15:09

זהירות, מתבגר בבית (3 תגובות)

jakuper /סיפורים -09/10/2026 11:37

אבן (3 תגובות)

אילה בכור /שירים -09/10/2026 10:37

(הפסקת אש)* / נסיוני ** /

(הַפְסָקַת אֵשׁ) * / נִסְיוֹנִי ** / ©רבקה ירון

לֹא עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי / זָר עוֹלָמִי לְעוֹלָם הַנְּמָלָה / אֶת מַשָּׂאִי פֵּרַקְתִּי

בַּדֶּרֶךְ / וּמָה מָצָאתִי / חִפּוּשׂ וּכְמִיהָה // אַהֲבוֹתַי מִתְלַבְּשׁוֹת בֹּקֶר-בֹּקֶר /

מַחְשְׁבוֹתַי מִפְּשִׁיטוֹת אֶת בִּגְדָּן / בְּעֵירֻמָּן אֶת עוֹרָן הוּא עוֹרִי / שׁוּב

אֲכַסֶּה בְּשִׁפְעַת מִלּוֹתַי // מָה סִפּוּרִי מְבַקֵּשׁ לֹא בָּרוּר לִי / לְמוּד

נִסָּיוֹן מְגַמְגֵּם אֶת דְּבָרָיו / כְּבָר מְאֻחָר לְתַרְגֵּל כְּתָב אִינְטִימִי

כְּפִי שֶׁכָּתַבְתִּי כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה // זֶה הַמְּחִיר / אֵלֶּה חַיַּי

* עַל בְּסִיס שִׁירָהּ שֶׁל רחל בלובשטיין, "לֹא עַל עַצְמִי ..."

בֻּבָּה עַל חוּט / כֵּן / לֹא / מִמָּתַי אֲנִי אֲנִי

דָּמִי מְזַיֵּף

כְּמוֹ אוֹמֵר לִי דַּי לָךְ

עִם הָאֱמֶת

אִמְרוּ לְשֵׁם מָה

חֲשִׂיפָה לְעֵינֵי כֹּל

אֲנִי לֹא מַרְכּוֹל

** לֹא טֶקְסְטִים פִּילוֹסוֹפִיִּים אוֹ פּוֹלִיטִיִּים. / תּוֹדָה.

תגובות

אריק חבי"ף / קריאה רב גונית / 02/10/2026 15:19

בשאלת השאלות האנושית - מי אני?

השיר הראשון והתיחסותו הניגודית לשירה של רחל [רק על עצמי] מבטא היטב את הפער הענק בין שתי המשוררות ואולי גם פערי זמן, היסטוריה, השפעות תרבותיות ואמונות.

ה-הייקו [ביפן נוהגים גם לכתוב הייקו בשורה או בטור אנכי] מעלה את סוגיית העצמאות הרוחנית, ושני השירים הבאים אח"כ הינם התלבטות פואטית מהמדרגה הראשונה. האם "אני" חומרי היצירה שלי, השירה? ואם "מיטב השיר כזבו" ברור מדוע דמי מזייף. לא יכולתי שלא לשמוע את הפסוק המקראי: כי הדם הוא הנפש, הוא "האמת" הוא החיים. המשמעות הזו צצה במלוא כוחה בשיר הרביעי בו שאלת החשיפה - של הדם, של הנפש, של האמת נבדקת עד תומה באמצעות ההידהוד/החרוז - לעיני כל -מרכול.

חזרנו אל הבית הראשון, הלעומתי לשירת רחל. אצל רחל אגב, מי הוא אותו שפועל במסתורין - "כל אורחותיי היליז והדמיע" של מי "יד הענקים" ואיך בכלל הגיעה לחופי הפלא?
לי נדמה שיש בסדרה הזו תשובה ממשית - הדם/הנפש.

ולא התיחסתי אל שם השיר "הפסקת אש", שעל אף ההערה בשולי השירים, מושכת משמעויות רבות גם מהמושג עצמו וגם מהמציאות שלנו. לפי השיר, ישנה רדוקציה ממשית במשמעות התרבותית[קונוטטיבית] למלחמה פנימית. בין הדם לבין "אני".

סגור

רבקה ירון / *** >>> / 02/10/2026 17:12