יצירות אחרונות
הנה היא הולכת (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -02/05/2024 21:56
להתעלל מעט (1 תגובות)
צביקה רז /שירים -02/05/2024 21:44
עצם הידיעה (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -02/05/2024 21:34
שיר השבוע - עַל פְּנֵי שָׂדוֹת (1 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 21:33
טַעַם שֶׁל עוֹד (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -02/05/2024 18:49
ספר חדש בהוצאת דרך המילים (4 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -02/05/2024 16:51
והיום כורע ברך (3 תגובות)
אסנת אלון /שירים -02/05/2024 11:18
שְׁדֵּרוֹת הַשִּׂמְחָה (12 תגובות)
אביה /שירים -02/05/2024 09:43
פעם היו חלומות.. (12 תגובות)
אילה בכור /שירים -02/05/2024 09:43
עַל נַהֲרוֹת הַלֵּב (14 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 04:21
שירים
האני לורה -החלום (שיר שואה)
בחלומי, שישה מיליון שלדים ניצבים זקופים. קמים איש מקברו, איש מעפרו, ניצבים זה לצד זה דוממים, כהפגנת ענק שקולה לא נשמע.
בחלומי, שישה מיליון שלדים צועדים. איש לצד רעהו פוסעים חרישית, לא פוצים פיהם. ורק שקשוק עצמותיהם נשמע. הולך ומתחזק, מהדהד בעמק הרפא.
בסדר מופתי מסודרות שורות שורות של גולגולות: חורי עיניים, חללי אף וכדורי פה פעורים. ואני פוסע נכחם, צועד לעומתם ומורא אין בי.
באתי לחפש את האני-לורה, אני אומר. באתי לספר לה. אחיינה אני ומארץ החיים הגעתי, ממדינת היהודים. הראיתם אותה? בת י"ג שנים הייתה עת בקעה המאכלת לבבה הטהור.
שורות שורות אני עובר, אוחז בתמונתה. המכירים אתם אותה. שחור שערה, כחולות עיניה ופיה שוחק, וליבה הקטן מחייך - טרם נקב בו הצורר בסכין ארוכה.
שישה מיליון שלדים ממשיכים צועדים, לא עונים דבר, רק מרכינים ראשיהם.
האני-לורה, אני קורא. היכן את, עני. אני צועק ונשבר קולי, ושוקעים רסיסיו בעמק הבכא.
דקה דומיה ואז הדהוד קול : "שא ראשך מעלה וראה. שחוקות עצמותינו אך נשמותינו לנצח תפעמנה. הרם עיניך וצפה בשדה הכוכבים הזרועים בשחור הליל. נשמותינו המה, מכונסות יחדיו, בוערות כנקודות אור בעלטה".
כדור אש פתע חולף, מפלח כחץ את הרקיע. עוד שנייה ונמוג, מותיר אחריו רק זנב אש, שובל צהוב, ארגמן.
האם את היא, האני-לורה, האם סימן נתת. המתיני עוד רגע, דעי - לא נשכחת. אבד אפרך השרוף, אך הונצח שמך. נחקק על לוח מצבת אימך בארץ ישראל לעד.
דרך ארוכה עשיתי והנה מצאתיך. הסכיתי נא כי דבר בפי: מלי חיה, חיה אחותך הקטנה. זו בשורתי ודי.
בינואר 1939 הוברחה מלי, אימי, עם אחותה להולנד מאימת הנאצים. שם הסתתרה
מגיל 6 עד 13. ב- 1946 איתר הצלב האדום את אימה בישראל.
אחותה - האני לורה - נתפסה ונשלחה למחנה ריכוז בפולין שם נרצחה.
כשאמא של מלי, סבתי, נפטרה, - הנצחנו את שמה של האני לורה, על גבי מצבתה.
בת 14 הייתה האני לורה במותה.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |