טפות של תקווה

אַתְּ פּוֹסַעַת עַל קְצֵה חֲלוֹמִי,

מַרְעִידָה אֶת שְׁתִיקוֹת עוֹלָמִי.

מְסַמֶּנֶת לִי נוֹף, בֵּין גַּלִּים לְבֵין חוֹף,

בַּשָּׁרָב וּבַצֵּל,

מִסְתַּחְרֵר לִי וְנוֹפֵל.

מִתְחַפֵּר שָׁם בַּחוֹל הַחַמִּים,

בֵּין תִּקְוָה לְטִפּוֹת רַחֲמִים.

מִתְחַנֵּן לְחַסְדֵּךְ, שֶׁהוֹלֵךְ וְדוֹעֵךְ,

אַתְּ חוֹלֶפֶת כְּמוֹ צֵל,

עִם הַלַּיְלָה הָאָפֵל.

בְּלִבִּי יֵשׁ מֵיתָר נִגּוּנִים,

אַתְּ פּוֹרֶטֶת עָלָיו בְּלִי מִלִּים.

בֵּין תָּוֵי חֶרְדָתִי, מִסְתַּתֶּרֶת נִשְׁמָתִי,

בַּזְּרִיחוֹת וּבַלֵּיל,

כְּמוֹ הָרוּחַ תְּיַלֵּל.

עוֹד נוֹגֵעַ בִּכְאֵב הַתִּקְוָה,

לֹא יוֹדֵעַ אִם זוֹ אָהֲבָה.

גַּעְגּוּעַי מִתְפָּרְצִים, אֶל גָלַיִךְ מִתְנַפְּצִים,

כְּמוֹ הָרוּחַ בַּמִּדְבָּר,

בָּא אֵלַיִךְ וְנִשְׁבָּר.