פיקניק

חומר למחשבה

דברים כה רבים נשתנו: הלהט הפנימי, העור הרענן ועוד ועוד. 

אך כיום את יודעת להעמיד את עצמך במרכז. זו העת לומר: אני! 

תני לאגו לנצח!

החיים זה לא פיקניק, כשהיינו צעירים,להטנו יותר מהקיץ.

היינו יותר רענננים , חשבנו שהכל  אנחנו יודעים.

היום אנחנו יודעים מי באמת אנחנו.

תודה רבקה יקרה על השיר המסתכל על החיים בפרספקטיבה של זמן.

בברכה

שמוליק

.

שמואל יקר, יקר, 

אני חייבת-חייבת, ממש-ממש: חייבת-חייבת להודות לךָ 

במיוחד. 

<לב>

רבקה

---

אנחנו פחות 

ומזל שלמדנו לומר אני 

יום קסום אהובה

היו ימים, כן היו ימים אחרים - פעם

כל כך הרבה השתנה מאז,

גם העור על הגוף הוא לא אותו הדבר

הוא דק יותר, רגיש יותר, נפצע יותר...

אני כל כך מבינה, רבקתי היקרה.

ונזכרתי בשיר ששרה שושנה דמרי

היו לילות אני אותם זוכרת

אני אותם עד סוף ימי אשא...

אם לא הייתי מזייפת נורא

הייתי שרה לך אותו.

אבל את יכלולה לשמוע אותי בלבך

כי לבי שר ללבך מילים של אהבה

וגם חיבוק שולח.

.

נוריתי יקירתי, 

תודה רבה-גדולה-ענקית לךְ!

אוהבת אותךְ המון-המון, 

חיבוק ואהבה ונשיקות שלוש, 

רבקה שלךְ

---

והרבה מעבר זה את 

יום נפלא

להטנו יותר

היינו הלהט והסיבה

מדורות עלומינו

ו...עדיין

תודה יקרה

עתה את בוגרת מספיק כדי להעמיד את עצמך במרכז. זה המקום הנכון להיות בו.

לאהבה עצמית גם כן,

אדם