לֹא מוֹתִירָה עִקְבוֹת וּדְמָעוֹת

לֹא אֲבַקֵּשׁ לְהִשָּׁאֵר

אֲפִלּוּ בִּתְחִנָּה,

רְגָעִים חָלְפוּ

כַּשָּׁנִים הוֹמִיּוֹת חֵרוּתָן

בַּמִּשְׁעוֹלִים הָרָעִים.

דֶּרֶךְ אַחֶרֶת מָצָאתִי

שֶׁל שִׁחְרוּר וְאַחְוַת נֶפֶשׁ

לְהַבִּיט אָחוֹר בְּכֹבֶד רֹאשׁ

וּלְהַטִּיל עַלְעַלֵּי חֲטָאַי

לַיָּם הַחֲטָאִים שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר.

מוֹתִירָה אֶת רְשָׁמַי מֵאָחוֹר

לְדַפֵּי הַהִיסְטוֹרְיָה הַפְּרָטִית שֶׁלִּי

וַאֲבַקֵּשׁ לֹא לְנַתֵּחַ אֶת אִישִׁיּוּתִי

לְטוֹב וְרַע.

מַבִּיטָה אֶל דַּרְכִּי הַחֲדָשָׁה

מִמְּעוֹף הַשָּׁעוֹת

גּוֹמַעַת מִלִּים נוֹשְׁרוֹת

כִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג הַנָּמֵס עַל דַּפַּי

כִּדְמָעוֹת שׁוֹטְפוֹת

הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בִּכְאֵב הָעַצְמִי.

רָצָה לְחֹפֶשׁ,לְשַׁלְוָה

שֶׁכֹּה רָצִיתִי

לִהְיוֹת בְּאַשְׁלָיָה רְחוֹקָה

כְּמַעַרְכוֹן לֹא מְצִיאוּתִי

הַרְחֵק מֵאֵימַת

הַמְּצִיאוּת הַמְּסֻכֶּנֶת.

הֵיֵה שָׁלוֹם עוֹלָם מוּזָר

דַּע לְהָטִיב עִם עַצְמְךָ

לִפְרֹחַ בְּמִצְווֹתֶיךָ הָרַבִּים

לַעֲשִׂיָּה נְכוֹנָה וְנֶאֱדָרָה.
לֹא מוֹתִירָה עִקְבוֹת וּדְמָעוֹת
~
לֹא, אַל תְּנַסּוּ אֲפִלּוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהִשָּׁאֵר. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים חָלְפוּ, חוֹשֶׁבֶת שֶׁכְּבָר מִצִּיתִי.
אֶת כָּל חַיַּי סִפַּרְתִּי לָכֶם בְּשִׁירַי הָיָה מִי שֶׁלִּטֵּף בַּחֲזָרָה בְּמִלִּים, "אַל תִּדְאֲגִי, יִהְיֶה בְּסֵדֶר" .
אֲבָל דַּי מֵעַכְשָׁו לֹא תֵּדְעוּ יוֹתֵר כְּלוּם, בָּחַרְתִּי בַּשָּׁעָה הַזּוֹ, לְדַעְתִּי הִיא הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר, לְהָרִים אֶת רֹאשִׁי , גַּם הָעֵצִים הֵטִילוּ צֵל כְּזֶה אוֹ אַחֵר מֵעַל סְבַךְ חַיַּי .
לֹא אֶשְׁקַע בְּצֵל הַשָּׁנִים,אַל תְּנַסּוּ גַּם לְנַחֵם אוֹתִי, אֲנִי נִקִּיתִי אֶת הַכֹּל מֵאֲחוֹרַי,
מוֹתִירָה אֶת הָרֵיק, אֶת הַכְּאֵב וּמִתְמַלֵּאת בְּמַצְבְּרִים חֲדָשִׁים, אֲפִיקִים אֲחֵרִים.
יֵשׁ לִי גַּם הֲמוֹן דְּבָרִים לְהַגִּיד לַאֲחֵרִים וְהִנֵּה הֵם כָּאן בְּסוֹגְרַיִם (_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ )
גַּם אִם הָיִיתִי שְׁקוּפָה תָּמִיד - מָה שֶׁכָּתוּב בְּסוֹגְרַיִם - לְעוֹלָם לֹא תֵּדְעוּ. אֲנִי רוֹאָה אֶתְכֶם מַבִּיטָה אֲלֵיכֶם וַעֲלֵיכֶם מִמָּקוֹם אַחֵר עַכְשָׁו, הַכֹּל בִּשְׁבִילִי כְּמוֹ הַשֶּׁלֶג שֶׁהָיָה לָבָן וְעַתָּה הוּא אָפֹר
וְנָמַס עַל הַכְּבִישׁ. לֹא תִּרְאוּ אוֹתִי יוֹתֵר בּוֹכָה כָּל שֶׁתִּרְאוּ זֶה רַק אַשְׁלָיַת טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם.
נִרְאֶה לִי שֶׁאֶשָּׁאֵר בֶּן אָדָם וְלֹא מְשׁוֹרֶרֶת, אֲדַבֵּר בְּשָׂפָה קַלָּה, יְדוּעָה.
אַל תַּסְפִּידוּ אוֹתִי כְּבָר עַכְשָׁו,חַכּוּ עוֹד קְצָת, נוֹתְרוּ עוֹד כַּמָּה שָׁנִים שֶׁל סֵבֶל בָּעוֹלָם הַזֶּה.
עַכְשָׁו כָּל שֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, קְצָת שֶׁקֶט מִסְּבִיבִי וְאֵלֵךְ לִהְיוֹת בַּמָּאִית שֶׁל מַעַרְבוֹנֵי סְפָּגֵטִי,
שֵׁם הַדָּם לֹא אֲמִתִּי.
~
2006 - כתבתי בשנים הקשות שהיו לנו - כשחיכינו 8 שנים להשתלת כבד