החיים

בבוקרו של יום.
חדל ליבו לפעום.
.מסכן אמרו כולם
בחיו לא היה טעם.
כל ימיו סבל המסכן.
ואף פעם לא נשמע מתלונן,
אהב את הפריחה בבוקרו של יום,
ואת קרני השמש שעטפו אותו בחום,
את הגשם שאותו הרטיב,
ואת הקשת ביופיה המרהיב,
אהב את כולם אהב האומלל,
אלו חיו של הומלס על ספסל,
אז אם כמוהו אתם פוגשים,
לרגע עצרו וההיו אנושיים,
חיוך מילה או סתם פת לחם, 
וקניתם את עולמכם, 

©כל הזכויות שמורות