ילדת מסטיק או אשה

שיר בהחלט כואב ומייסר אודות תהפוכות הגיל  המייסרות, אם לא פיזית- אז פסיכולוגית בתחושת הנחשקות.

אהבתי את הדימוי על הבזוקה הבוזקת.

ואת התמונות הנהדרות ( כרגיל* )  ואת השיר עצמו.

.

... / ... הַזְּמַן הָפַךְ לְסוֹחֵר / בֶּן זוֹנָה / ... 

וואו.

דימוי שיש בו כעס, עלבון, טינה, סלידה. 

סוגר מצוין לשיר, לדברי הדוברת ולרגשותיה. 

(ואני כמו דֶּבִּילִית אמיתית קוראת, משתאה ...)

תודה רבה-גדולה-ענקית, אורנה אהובה, משוררת יקרה לי

מאוד. 

חיבוק, 

רבקה

---

ואינו סב לאחור

ועדיין לא עצר את התשוקה הפורצת בצבע מסטיק כמו החצאית הנהדרת הזו. איזה יופי של שילוב בין המילים לתצלומים. נהדר! 

הַזְּמַן לֹא עוֹצֵר מִלֶּכֶת

אֶתְמוֹל הָיְתָה יַלְדָּה

הַיּוֹם אִשָּׁה

מָחָר  תִּהְיֶה זְקֵנָה

וְהוּא אָמוּר לָדַעַת זֹאת 

כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק לָהּ

אֶת יָדָהּ..

מקסים אורנה יקרה השיר הכועס על הזמן שמתנהג כמו בן זונה..והוא אמור לדעת זאת.

והתמונות פשוט נהדרות.

יום מבורך

שמוליק

גם אם יש כאלה שלא שמים לב לזה...

אגב, השזירה של המילים והתמונות נהדרת.

אבל אנו נתעקש עם האיפור והשמלות והבגדים היפים והחשקים החמים ועוד ועוד , אוהבת אותך על כל צבעייך וזוויותיך