אמא, שלוש שנים ללא נשימה

הַמִּטְבָּח הוּא

מָקוֹר לֹא אַכְזָב

לְזִכְרוֹנוֹת וְגַעְגּוּעִים

לְאִמָּא שֶׁהֵכִינָה

בַּמִּטְבָּח מִטְּעָמִים 

כְּמוֹ הָיְתָה הִיא

טַבָּחִית מִקְצוֹעִית

וּבִשְׁבִילְךָ הָיְתָה

רַק אִמָּא נִפְלָאָה

אִמָּא מִזְרָחִית.

מקסימים הזיכרון והגעגוע לאימא שהכינה במטבח מטעמים בניחוח מזרחי.

תודה אורנה יקרה על השיר.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

אורנה אהובה

התברכת,,,,, ואשרייך

יהי זכרה ברוך של הצדיקה הזאת

התפוח לא נפל רחוק מן העץ-ואני התברכתי בך

באהבה מכל הלב

ממני מרים

ממש כך אמא שלי. פיצחה שעועית ירוקה , ערבבה פה והפריחה שם ותמיד היו במטבח קשקוש כלים שמח ושיר בערבית הזדמזם לו ברקע, 

בקצב ברירת האורז. את ואמא היקרה כל כך. יכולתי לראות את דמותה ואישיותה אף היא נשקפת מן הדברים. געגוע גדול עתה בהעדרה, אכן אמא מיוחדת כל כך ונדירה. והיא אתך בלבך, בכל רגע ורגע. 

שולחת חיבוק גדול גדול! 

.

אה אורנה. אורנה אהובה. אורנה, משוררת יקרה. 

שלוש שנים למוֹת אִמֵּךְ, אני מבינה. 

אהבה רבה כל כך, מחממת לב עוד ועוד. 

ברשותךְ, 

תאמיני או לא, 

כךְ, בדיוק-בדיוק כךְ, נראית הסבתא הליטאית שלי (שתיהן, 

למען הדיוק), האחת, אֵם-אִמִּי, בלי הרדיו הפתוח, השנייה

עם הרדיו בתחנת קול המוסיקה. הניחוחות במטבח - שיגעון. 

המבט נודד לימֵי ילדותן, כך נראה לי אז. 

תראי לאן לקח אותי שירךְ ... 

תודה רבה-רבה-רבה-ועוד, אורנה אהובה. 

חיבוק, 

רבקה

---

הזכרת לי את אימי

יהיה זכרה ברוך לעד

נשות חייל

ציירת תמונה נהדרת

לחלוטין כלבבי

אמיתית וחכמה ולא מזוייפת

נתת קווים לדמותה של אמא ז"ל.

כאבתי את מילותייך

ונזכרתי באימי,

בעיני רוחי ראיתיה בוררת אורז

במיומנות רבה.

אילו באמת היו ימים יפים בפשטותם,

כאלה, שמעלים כל כך הרבה געגועים  ...

כתבת מדם ליבך יקרה

יהי זכרה ברוך !!!!!!!!

חיבוק לימים טובים שבדרך

ממני עליזה.

חיוך עלה על פני

ראיתי אותה, את אמא שלך

אצבעותיה מזיזות במהירות את גרגרי האורז...

שלש שנים האצבעות האלה כבר לא רצות על השולחן

אבל את עדיין רואה אותן.

ומתגעגעת...

מתגעגעת לחם ולאהבה

ואפילו לריח הסיגריות

סיגריות אסקוט באריזה צהובה.

תודה אורנה ששיתפת אותנו 

תודה,

ותודה שהעלית בי זיכרון ילדות משלי.

על האמא הפולנייה שלי.

הייתה לנו עוזרת בית פרסייה

היא לימדה את אמא שלי לבשל אורז פרסי

כזה שהוא אחד אחד ולא עיסה לבנה ודביקה

אמא שלי למדה ואהבה והכינה

ואותי הושיבה ליד השולחן במטבח

לברור את גרגרי האורז אחד אחד,

לא אהבתי את העבודה  הזו

אבל זה היה זמן איכות עם אמא שלי

וזה היה שווה.

סליחה שהכבדתי עליך בסיפורי.

את נפלאה

זיכרונות שאת מעלה על אמא שלך.  תודה רבה לך אורנה היקרה, יהי זכרה ברוך.

געגועים לאמא, אותה פעולה קטנה של ברירת אורז מביאה עמה עולם ומלואו.

לאהבה עוטפת כאהבתה של אמא-אדם