ציון הלא תשאלי ראי שמש

אותה תכונת עדר בה אדם לא שומר על הצביון שלו. ואותה אכזריות של העדר המגיעה לעתים עד זוב דם. 

לירושלים אחרת את מתגעגעת, לא זו שאת רואה כיום מול עיניך. 

.

לישראל אחרת, גליתי יקירתי. ירושלים - רק אצל יהודה הלוי.

לא מתגעגעת אלא בין תסכול לכעס עצום.

בעיקר, כעס עצום. 

תודה רבה-רבה לךְ על תגובתךְ!

שלךְ, גליתי יקירתי,

רבקה

---

.

העיר ירושלים - כבר לא מעניינת אותי, למען האמת. 

ישראל, מדינת ישראל שינתה אֶת פָּנֶיהָ לחלוטין. 

ראי אֶת הכנסת ... 

גם אילו עברה (הכנסת) לתל אביב, נבחרי הציבור היו

אותם נבחרים. 

ו-

כן, הכעס שלי הוא כבר זעם, גליתי יקירתי. 

תודה רבה-רבה לךְ שוב, ושוב: 

הנה, רק בזכותךְ אני יכולה להביע אֶת זעמי. 

שלךְ, 

רבקה

---

רבקה אהובה

****************

ציון, הלא תשאלי לשלום אסירייך,

דרושי שלומך יתר עדרייך...???

געגוע לארץ ישראל של פעם,

ארץ ישראל האחרת, השלמה,

ארץ זבת חלב ודבש,

ממעמקים קראתיך ואייך  ...  ???

שיר מדהים של יהודה הלוי

והשיר מתנגן באוזניי

בעוצמת מילותיו הנוקבות  ...

ואוו חזק, חזק השיר.

חיבוק ליום שקט יקרה

שלך אוהבת

עליזה.

.

עליזה אהובה, 

תודה רבה-גדולה על דברֵי תגובתךְ!

אגב:

השיר המדהים הוא דווקא זֶה שמופיע אצלי בסוף-בסוף, 

"ראה שמש לעת ערב אדומה" (כך תחילתו במקור), מאת 

הרשב"ג, שלמה אבן גבירול. 

היה לי קל להיעזר בשיר של הריה"ל (יהודה הלוי) להתחלה, 

כי הוא הכי ידוע. 

תודה רבה-רבה שוב, עליזה אהובה, חברה יקרה לי. 

שלךְ, 

רבקה

---

שמש לעת ערב אדומה

כאילו לבשה תולע למכסה  ...

שמש השוקעה לים

כעין מלך הטובל בים

מכסה עצמו באודם שקיעה

רבקה יקרה

***********

נכנסת לשירו של הרשב"ג

איזה כתיבה

איזה מילים

איזה עומק

נכס.

היום כבר אין יוצרים ברמה שכזאת 

אקרא עוד פעמים הרבה  ...

תודה גדולה לשירתך

פתחת לי צוהר  ...

ערב נעים אהובה

.

אה. 

אין מאושרת ממני עכשיו, עליזה אהובה. 

מבחינתי, הרשב"ג הוא ה-משורר הגדול והמעמיק 

שלנו, בוודאי: בתור הזהב של שירת ימה"ב. 

הריה"ל (יהודה הלוי) יותר "יפה" ללימודים, להבנתי. 

ויותר קל, כמובן.

לכן, מלמדים אותו יותר מאשר את הרשב"ג בבתי

הספר. 

תודה רבה-גדולה לךְ שוב, 

והפעם: תודה גדולה על שהבנתְּ מיד שדיברתי/כתבתי 

על מדינת ישראל, על ארץ ישראל. 

המשך יום וערב נעימים גם לך, עליזה יקרה. 

רבקה

---

הארץ שהיתה לי נחבאת בין קטעי זכרונותי, והזעם שלי היום - ניבט משמורות עפעפי. 

מזדהה איתך מאד מאד רבקה יקרה !

מחאה נוקבת, נוגה, זועק - את קוראת לירושלים לדרוש בשלומם של עדרייה, אסיריה. תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך יום קסום.

שיר מעורר מחשבה

בדיוק מה שכתבתי (אצלי זה היה גלובל כללי) על ההשתייכות לשבט, 

קצרה היד מלהושיע, 

אבל הם לא כבשים שותקות.

או לא, ההוא לא כבשה שותקת בכלל. 

ומי יודע מה יהיה כשהכרייף תצטרף להילולא 

ואני כאן מתבוללת במילים הכאובות כאן 

וואו, טלטלת אותי רבקתי

כל כך נוקבות המילים

החזרת אותי אל הספר השירים של ימי הביניים

(איך קראו לתקופה הזו התקופה הזו תקופה חשוכה

כשיצירות פאר חוברו בה)

יוסף הנגיד, שלמה אבן גבירול, יהודה הלוי ועוד רבים אחרים.

אותה ציון עליה שוררו המשוררים איננה,

זו לא הארץ עליה חלמו ואליה יחלו ואת מקוננת על כך.

איפה היא אותה "ציון כלילת יופי, אהבה וחן...

למה היום אי אפשר לקרוא את שורות הסיום של שירו של יהודה הלוי

"אשרי מחכה ויגיע ויראה עלות

אורך ויבקש שחריך,

לראות בטובת בחיריך ולעלוז בשמחתך..."

לקרוא בלי לקפוץ אגרופים בכעס.

אנחנו אסיריך ציון.

<לב> תודה רבה-רבה-רבה, נוריתי יקירתי! <לב>

הָעָם הַזֶּה הַמְּפֻלָּג
רוֹאֶה אֶת הַמַּרְאוֹת
אֵיךְ אֲנָשִׁים אִבְּדוּ
אֶת עוֹלָמָם
בִּגְלַל הַמִּלְחָמוֹת.
אוּלַי עַכְשָׁו יָבִינוּ
שֶׁאִם רוֹצִים לִחְיוֹת
הַהִתְנַהֲגוּת צְרִיכָה לְהִשְׁתַּנּוֹת.
הַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר
וְיֵשׁ תְּקוּפוֹת
שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעַלּוֹת
וְהָעָם הַזֶּה
לְמוּד הַנִּסְיוֹנוֹת
עוֹד יְחוֹלֵל
נִסִּים וְנִפְלָאוֹת.
צִיּוֹן עוֹד יָבוֹא הַיּוֹם
גַּם אִם זֶה נִרְאֶה
עַכְשָׁו כְּמוֹ חֲלוֹם.
גַּם אִם הַמְּצִיאוּת
אַט אַט הוֹפֶכֶת
לַחֲלֹם שֶׁל בַּלָּהוֹת
כְּשֶׁרוֹאִים אֶת הַזְּוָעוֹת
שֶׁעַל אַדְמַת אֵירוֹפָּה
עַכְשָׁו מִתְרַחֲשׁוֹת.
צִיּוֹן כְּדַאי שֶׁתְּחַבְּקִי
אֶת בְּנוֹתַיִךְ וּבָנַיִךְ
הַנִּמְצָאִים בִּמְנוּסָה
וְהֵם בַּדֶּרֶךְ אֵלַיִךְ,
כִּי שָׁם שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ
וְהִיא בְּדָם סְפוּגָה.

שיר מחאה עוצמתי כתבת רבקה יקרה , המדינה שינתה פניה , השיח הפך אלים , החמלה נעלמה ואיתה גם הרעות עד לרגע שהכתובת נכתבת בדם בימים אלו. אולי עוד יבוא השינוי אם חפצי חיים אנחנו.

אני שיר בהשראת השיר שלך כתבתי.

שבת שלום ומבורך

שמוליק

<לב> תודה רבה-רבה-רבה, שמואל יקר! <לב>

כמו הצבע העז הזה, גם את זועקת ואינך אוהבת את מה שנראה

עצוב וכואב

כתוב בשפה ייחודית שאינה מקהה העוצמה

גלויה - נסתרת

מבכה בניה

שירך היפה והמשובח על ציון -ריגש אותי במיוחד.

 את מתארת  את המצב היום- כמה הוא קשה וכואב- כאשר העם אינו מאוחד.

ועל זה אני מתפללת יום, יום. שישובו כולם לאחדות

 ברוכה תהיי תמיד בטוב ובנעימים והמשיכי בכתיבת השירים היפים- 

 עד מאה ועשרים כעשרים- בבריאות ושמחה.

שבת שלום ומבורך.

 באהבה רבה

 אהובה.

<לב> תודה רבה-רבה, אהובה, מורתי האהובה! שבת שלום לךְ וליקירייךְ. <לב>

והאסירים האלה הם העדרים הנוהרים אחרי מנהיגיהם מבלי להפעיל מעט מחשבה והיגיון,

ועל זה זעמך ובצדק רב רבקה יקרה. 

נהדר! 

<לב> תודה רבה-רבה על דבריךָ, יקי יקר ואהוב. <לב>

בכיוון הלא חיובי כלל.

לשינוי כיוון-אדם 

כי אין מי שישאל 

היטבת אהובה לתאר את הלך הרוח 

שבת טובה

<לב>