בעיתות חולמות במסתרים

חוֹבֵר עִתִּים אֶל הַדִּמְיוֹן

כְּמוֹ הָיָה הוּא סוּס פָּרוּעַ

אִתּוֹ מְקַיֵּם אָז דִּיאָלוֹג

 עַל יָמִים וּסְעָרוֹת

עַל נָשִׁים וַאֲהָבוֹת

וְעַל לַארָה 

שֶׁמִּסְתַּתֶּרֶת לָהּ בְּזִכְרוֹנוֹת

שָׁם בְּרַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית

שֶׁלֹּא עוֹצֶרֶת כְּבָר בְּתַחֲנוֹת..

מקסים אודי היקר , עוד שיר על אהבה , זיכרון וגעגוע אותו כתבת.  מתוך מגרות חייך את שולף את הרגעים והתמונות, וכשהדיאלוג עם עצמך מבשיל אז שיר חדש לכתוב אתה מתחיל.

יום טוב מלא בזיכרונות

שמוליק

הרי אתה נותן מענה על השאלה: איך שיר נולד. מתאר את הבעירה שבתוכך, סוסי הפרא יוצאים לדהירה במרחבי עולם השירה. נפלא! 

כזה הוא הדמיון שלך,

אחוז ברסן אבל תן לו לדהור

תן לו לקחת אותך למחוזות שלו, למחוזות שלך.

תן לו להעלות זיכרונות

תן לו להראות לך מראות, לפעמים רגועים

לפעמים סוערים

ואז בלי לעצור עצמך, תן ליד לכתוב את המילים

כי רק ככה שיר נולד.

זה מה שנשאר רק כמה רגעים הרבה בדמיון מעט בחיים (שלמה ארצי).

האנשה נהדרת של הדמיון.

תיקון קטן: הנקודה מעל ה-ש' במילה שח.

צודק....לא מספיק קפדן בהגהה.

.

הדמיון (שלךָ) כסוס מרוץ משולח כל רסן,

וכאשמאי נקלה, פתיין רב-חסד. 

אהבתי מאוד, מאוד אֶת פיתוח הדיאלוג התּוֹךְ-אישי,

אֶת הפנייה ואֶת הגישה אל העבר, 

אֶת פלגי הזכרונות, 

אֶת אי-הידיעה אִם היה או לא היה: מהוּ זיכרון - ומהוּ דמיון. 

תודה רבה-רבה-רבה!, אודי יקר. 

רבקה

---

ולא משנה כמה תחושות נוגות משתרבבות פה ושם, הרי תאהב אותה שוב כי אתה אינך אתה-ללא האהבה 

איזלינגטון והפאב והטיוב , קרעי זכרונות שוחטים אותנו ואפילו אם הם לא משו הם נראים כאלה מיתיים כי הם קרו שם בממלכה המאוחדת שעה שהתכלבנו כהוגן. וזה מרתק לשמוע ולקרוא אותך. ממש . התאים לי כרגע הבלוז הזה 

חלק מהוויתך 

ומהאדם המיוחד שהנך 

מלא כרימון