השִּׁיר נוֹטֵל אוֹתִי מִמֶּנִּי

שִׁירִים נַעֲשִׂים מַמָּשִיים בִּי
בַּעֲלֵי זְרוֹעוֹת אֵין סוֹף,
גַלִּיים, רַכִּים, מִתְפַצְּלִים,
עוֹטְפִים, רוֹדְפִים, הוֹדְפִים,
מְמַלְּאִים, מְלֵאִים, מְצִיפִים,
נוֹשְׂאִים, מְשִׁיבִים,
קְרוֹבִים וּנְסוֹגִים.

מִתְחַשְּלִים בִּי, חוֹבְטִים, מְזַעֲזֵעִים,
לוֹחֲשִׁים: הֲיִי שְׁקֵטָה הֲיִי, הֲיִי.
אֵיךְ שֶׁשִּׁיר נוֹטֵל אוֹתִי מִמֶּנִּי
מֵשִׁיב אוֹתִי לְהֵיכָן שֶׁאֲנִי,
הֲכִי אֲמִתִּי,
הֲכִי...

פרנקי,אתה תעשה זאת בדרכך, אני אעשה זאת בדרכי שלי.

מחוברת למוסיקה וזה סופי! כל חיי סובבים סביב השירים

לא רואה שיש עוד משהו שמענין אותי.
השירים הם החברים שלי הילדים שלי
גם אם החיים נחבאים ממני ועל פניהם מסיכה
כל שיר שנוגע באהבה הוא כמו מאהב בשבילי.
אוהבת להתעטף בהם,לשיר אותם, לרקוד אותם להתערטל,

לעוף בלי כנפיים ,מתרגשת, מתמלאת באנרגיות בולעת הכל.

בכל פעם שאני שומעת שיר מסויים אני קושרת אותו לחיי,

מילא אם אלו היו רק שירי אהבה אבל מתחברת גם לכל שירי הדכאון - עד מתי?
"אלוהים תן לי רק טיפת מזל" כך מסתלסל קולה ברדיו שלי.
כל פעם כשאני שומעת את השיר -
"הוא אוהב אותה והיא אותו
זה נחמד זה נחמד"
מתכווצת לי הבטן, משתחררים לי כל הברגים
הוורידים בגוף מתמלאים דם וזה בעצם די מפחיד.
"אבל האמת שהוא פוחד והיא גם כן - להיות לבד"
"אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה"?
אני תמיד חושבת כשאני פוגשת בחור ולא מתאהבת בו
הוא בדיוק כמו זה שהיה לפניו וכמו זה שיהיה אחריו.
(וכמו אלו שהיו באמצע בתוך הסוגריים)
הפנטזיה שלי נשגבת אני מפליגה עם הדמיון למרחקים,

מרחפת שוכחת את המציאות , חיה לי מיום ליומיים ועוד שלושה.
"אם אין בו פרחים וכנורות דביקים שמנגנים"
אז אין פרחים צהובים גם אין כנורות שמנגנים על מיתרי לבי
המון שאלות  שואלת את עצמי האם יש אהבה בעולם?
האם יש זוגות מאושרים? יש? (אתם חושבים ככה?)
ומה מחבר בעצם בין גבר לאישה? (נו באמת , מה מחבר?)
"זה לא רומן, סתם בדידות אל תהיי מודאגת"
אני -  לא  מודאגת יותר. (חשבתם שמודאגת? ממה? יש לי מספיק את הדאגות שלי)
ואולי המוות כבר עדיף מגורל מר של אהבה שנולדה מבדידות?
"מהבדידות הזו לא נמות
    גם לא נחיה בשקט"
אז מה עדיף? מה אני צריכה לבחור? ואני רוצה קצת שקט.
(תעזרו לי, נו)
לא רוצה לשמוע את השיר הזה יותר!!
די ארקדי די שיטרית תשירו לי שירים אחרים, שירים עם מנגינה רכה,

משלימה ,מלאת חמלה אולי "עיגולים של שמחה?

כן זה הכי קרוב אלי עכשיו ואתם גם יודעים למה.
אולי "מי אוהב אותך יותר ממני מי מצחיק אותך כשאת עצובה"
גם אם אתה, ארכדי לא שר את זה לאשה - אני אלביש עלי את המילים,

לא אוותר עירומה ואראה בשמלת המלמלה הכי יפה שהיתה לי עד כה

אלך על קצה האצבעות בדרך למפגש הראשון
על גרם המדרגות האחרון כאשר הפניה והאי,

תהיה פניית חיי אולי אהיה כמו סקרלט אוהרה
זה מתאים לי עכשיו יותר במצב רוח השיגעוני שנמצאת בו,

ששם השחורים יותר מהלבנים.
מה אני מבקשת? אהבה. מה כבר ביקשתי?
רוצה לחוש שעם כל משפט יד נעלמת תלטף ראשי , תחבוק גופי העורג,
גם "אם אין כנורות שמנגנים" זה עדיין יכול להיות סיפור אהבה שימלא לבי באושר.
"אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה"?
מבטיחה להשתמש בשיר שלך כפסקול לחלומות שלי . אני אשלם לך תמלוגים. נשבעת.

"בעקבות השיר "שני סיפורי אהבה קטנים"
מילים ולחן - ארקדי דוכין ומיכה שיטרית.

תגובות