במבחן הזמן

וזה מה שאנו עושים כאן. אוספים ומבטאים :)*

.

האכזריוּת נמצאת בכל שלב בחיים.

תודה רבה-רבה על הדיוק, צביקה יקר מאוד.

רבקה

---

יֵשׁ עוֹד מְשִׂימָה

לַזְּקֵנִים בְּבֵית אָבוֹת

לִהְיוֹת שְׁפַנֵּי נִסָּיוֹן

אוֹ עַכְבָּרִים 

שֶׁמְּחַכִּים לְאוֹת..

שיר חכם ונוקב כתבת  צבי היקר, כל חיינו הופכים למחקר אחד גדול..

יום טוב

שמוליק

והעכברים והשפנים משולים 

הם לאותם זקנים

שהם בטח לא למחקר 

חושב הכתוב הזה ...

תודה 

אתה רואה בהם מעין שפני ניסיון. את חייהם האריכו אך האם זה כדאי? זו השאלה שצצה כאן בניסוי האנושי הזה, הנעשה בדרך ההתבוננות. 

אין בה כבוד 

כמעט לרובם 

מכמירה לב התמונה.  

יום קסום

אכן המדע מאריך ימים אך לא את איכות החיים 

צבי יקר

קורע לב תאורך -CE -LA -VIE

יום נעים

מרים

היטבת במילותיך ואתה לוקח אותי בזמן לפני מס' חודשים, אימי הייתה במצב שכזה.

הכאב והרחמים והמחשבה שלא ארצה לסיים את חיי כך. עדיין הולמים בי בחזה.

המשך יום נפלא לכם צבי ידידי היקר..ד"ש לגליה, גם באם היא קוראת את תגובתי זו...

הזיקנה נוראית היא,

השליש האחרון של החיים..

מציירים ו דביקים ובוהים בקירות

והזמן ... עוצר מלנת,

ואנו מקבעים רגעים ...

תודה על שיר ייחוד צבי. 

.

לא יודעת למה אתה חושש כל כך, אבל אולַי אַתָּה יודע מה לא-נוח לךָ בקטע 2 של "בחורה" ומצַפה להערוֹת לא-נעימות ממני. 

בכל אופן: 

לפי קריאתי החוזרת, הבעיה נעוצה בתחילית פִּסְקה מחייבת ולא-מזמינה זרימה: 

פִסקה 2 בטקסט: "לבוש הייתי ... " 

סדר הפועל ותואר הפועל הפוכים: ברגיל, אומרים-כותבים "(אני) הייתי לבוש ... " 

לא הסתבכתָּ בהמשך הישיר אלא בפִסקה אחרת: 

פִּסְקָה 3: 

" ... התקדמתי וראיתי אֶת בעלת אוֹתן הרגליים, רכונה הייתה וידיה מפשפשות ... " שתי המילים שהדגשתי מיותרות ותוקעות אֶת הסיפור, לא רק אֶת בעלת הרגליים. הנה: 

"התקדמתי וראיתי אֶת בעלת הרגליים, רכונה, ידיה משפשפות אי שם בקרבי המכונית. "  

בהמשךְ ישיר:

"היא" מיותרת: יודעים על מי אתה מספר, ואִם יש ספק, אתה מסיים אֶת המשפט ב-"שלה". 

הלאה: "אמנם צעירה הייתה, ... " - תקוע. הזרימה דורשת אֶת הסדר הרגיל של שם, פועל ותואר הפועל: "אמנם הייתה צעירה, ... " וכן הלאה: 

"הייתה מטופחת ... , כמעט מהודרת (למחוק: הייתה), אלא שחסרה (למחוק: הייתה) (למחוק אֶת ולמחוק גם אֶת ה' ידוע לפנֵי המילה הבאה) מקצועיוּת, (למחוק אֶת ואֶת ה' הידוע לפני המילה הבאה) נשיוּת טבעית, או זו הנרכשת במשך שנים בעמל רב. 

(אגב: עדיף "אֲבָל" על "אךְ" : ברור וזורם, בעיקר בפִסְקָה כל כךְ מורכבת. )

החלק שערכתי ייראה/ייקרא כךְ: 

" ... התקדמתי וראיתי אֶת בעלת הרגליים, רכונה, ידיה מפשפשוֹת אי שם בקרבי המכונית. היא נראתה לי לקראת אמצע שנוֹת העשרים שלה. אומנם הייתה צעירה, אֲבָל הופעתה הייתה מעט כבדה. הייתה מטופחת בצורה לא מקצועית, לבושה בקובץ פריטים חגיגי, כמעט מהודרת, אלא שחָסְרָה מקצועיוּת, נשיוּת טבעית, או זו הנרכשת במשך שנים בעמל רב ." 

אתה יכול להמשיךְ לבד, צביקה, וְ- 

אַל תדבר/תספר על "סִגְנוֹן-כְּתִיבָה". כשתָּקוּּעַ - תָּקוּעַ, בלי קשר כלשהו לסגנון-כתיבה. 

הכלל החשוב מכול: 

לכתוב בשפה הטבעית. 

בהמשךְ אגיש לךָ חשבון על עבודתי . <חיוך>

להת', 

רבקה

---

תודה רבקה היקרה על ההסבר המפורט והמדוייק כל כך. נהדר. למדתי רבות.

אז עכשיו בבקשה כיתבי תגובה לקטע השני, כפי שאת כותבת בדרך כלל, כלומר בתימצות.

שאלה 1: האם כשאת כותבת תגובות באתר שלנו (ל"משוררים" השונים- בלי פירוט שמי), את משתמשת באותו סרגל מדידה בתגובותיך?

 שאלה 2 :   בהתייחס לתיקון שציינת, האם זה בעצם לא תפקיד עורך הספר לעשות עריכה כזו לפני הוצאת הספר לאור?

תודה לך רבקה היקרה מקרב לב!!! 

.

ערכתי ספרים, פרוזה וסיפורת. שילמו לי לא-רע - בעיקר, כדֵי שהשם שלי לא יופיע. וזֶה בסדר גמור. 

במקרה שהספר כולו כתוב כמו הפרק הזה (שערכתי קטע מתוך פִּסּקָה), לעורך כמה אפשרויוֹת: 

כשהמחבר/כותב הוא אדם בעל-שם: 

העורך משוחח עם הכותב, ובד"כ מקבל רשוּת לשכתב אֶת כל הספר;  לפעמים, שמו יופיע לצד המחבר; לפעמים, בתור עורךְ. 

(קורה הרבה באוטוביוגְרַפְיוֹת, אבל לא רק); 

כשהמחבר לא מֻכָּר/לא ידוע: 

תלוי בתשלום שהמחבר מוכן לשלם לעורך,

ובמה עדיף למחַבר: 

או שהעורךְ מלַמד עברית/שפה ועריכה אֶת המחַבר (כמו שנהגתי בחלק שערכתי לךָ),  

או שהתשלום גבוה, והעורך משכתב בעצמו אֶת כל הספר; 

כשהספר כתוב טוב, וזקוק לעריכה קלה בלבד: 

המחבר והעורך קובעים מראש כמה יעלה, וכיו"ב; 

בין אלה שציינתי לעיל יש אפשרויות-ביניים, נוספות. 

באשר לתגובוֹת שלי באתר, בדרך כלל: 

בדרך כלל אני מגיבה כמו שבא לי באותו רגע, בדיוק כמו כל אחד אחר. 

וזאת הָ-אמת. 

רק טוב!

רבקה

---

ענית בהרחבה לשאלה הראשונה. תודה לך.

לגבי התשובה השנייה, אני מהסס.

טוב, באמת לא חשוב, העיקר הבריאות,

שלך

צביקה

.

להלן תשובה שתסַפק אותךָ, לדעתי: 

אִלּוּ הפרק הראשון היה כתוב כמו הפרק השני, לא הייתי טורחת בכלל. 

אבל הפרק הראשון היה כתוב  מ צ ו י ן . 

להת',

רבקה

---