חלק ג
פרידה ,דודי, ושימי.
פרידה ודודי היו זוג לכל דבר, וגם ביום שישי האחרון עלו למועדון שתיים שתיים.
כשנכנסו למועדון פנה דודי לבחור צעיר שעמד בפינת החדר.
"שימי, שמעתי על מות אמך, אני משתתף בצערך"
"תודה דודי, היה לה סרטן מתקדם, לא היה סיכוי לשרוד"
"תכיר זו פרידה", דודי הפנה את ידו לכיוונה של פרידה.
"נעים מאד אני שימי", שימי פנה לפרידה ולחץ את ידה.
"קוראים לי פרידה, אני משתתפת בצערך "
שימי הביט בפרידה, "היא כל כך יפה" אמר לעצמו .
"תודה פרידה", ענה בלחש.
פרידה ושימי המשיכו לדבר על עצמם כשלפתע שמו לב שדודי נמצא בפינת החדר מסתודד עם אחת הבנות.
פרידה הרגישה נפגעת אך לא אמרה דבר. "תיזהרי ממנו" היא זכרה את מה שאמרה לה שושי חברתה.
"אז את חברה של דודי אני מבין" אמר שימי.
"כן, כבר כמה חודשים" פרידה נראתה מיוסרת, היא לא הבינה איך החבר שלה עזב אותה עכשיו והלך לדבר עם נערה אחרת.
"איך זה יכול להיות" אמרה לעצמה .
שימי שהבחין במצב המבוכה בה נמצאת פרידה הציע לה לרקוד. היה זה שיק קצבי שלא חִיֵּב מגע גוף.
פרידה רקדה עם שימי, הרהורי כפירה עלו במוחה על שהסכימה להיות חברה של דודי, וההחלטה להיפרד ממנו גמלה בליבה עוד באותו הערב.
חלפו שלושה חודשים.
"מה את עושה כאן?", שימי שהיה באמצע הניקיון של אולם ההרצאות בבניין אולמן פנה לפרידה שנראתה מהלכת במסדרונות הבניין.
"באתי לשמוע הרצאה על דרכי הוראה בעידן המודרני" ענתה פרידה.
"מה שלום דודי?" שאל שימי בסקרנות.
"נפרדנו לפני שלושה חודשים" אמרה פרידה שנראתה מאד משוחררת.
"למה?" שאל שימי, פניו היו מופתעות. אך ליבו החל לפעום בחוזקה.
"אנחנו לא מתאימים" אמרה פרידה וסקרה במבטה את שימי שהיה לבוש בבגדי עבודה, דלי מים לידו, ובידו החזיק מגב כשהוא מתכונן לשטוף את הרצפה באולם.
"אז אני יכול להחליף אותו?" שאל בהתרגשות מה.
"תנסה" אמרה פרידה. חיוך קל נמתח על פניה.
"ניפגש במועדון ביום שישי בתשע, זה בסדר מבחינתך?"
"כן, אשמח להיפגש איתך שם" אמרה פרידה שמיהרה להרצאה.
"להתראות בינתיים פרידה" קולו רעד מהתרגשות. בדמיונו ראה אותו ואת פרידה רוכבים יחד על סוס לבן שם בשמיים כשהיא מחבקת אותו חזק.
"הוי אמא, תחזיקי לי אצבעות שם בשמיים, תעשי שזו תהיה היא" רגשות עזים של אהבה הציפו אותו. שימי טבל את סמרטוט הרצפה בדלי, סחט אותו קלות, והחל במרץ לשטוף את האולם.
במועדון
שימי הגיע למועדון כבר בשעה שמונה וחצי. הוא היה נרגש ונסער.
ברקע נשמע השיר "If you going to san Francisco" , כדור הבדולח החל להסתובב, והפיץ קרני אור בשלל צבעים. זוגות מעטים היו על רחבת הריקודים. שימי היה חסר מנוחה, כל הזמן הסתכל לעבר דלת הכניסה למועדון. הוא ישב וקם ושוב התיישב.
"איפה היא, למה היא לא באה, הרי קבענו בתשע" אמר לעצמו כשהשעה היתה כבר תשע ורבע.
"אולי היא התחרטה ולא רוצה איתי קשר" ניסה לתרץ לעצמו.
ואז היא נכנסה למועדון, זוהרת ביופייה ומלווה ע"י חברתה שושי.
"היי פרידה, חשבתי שהתחרטת, והחלטת לא לבוא" אמר בהתרגשות.
"לא, אתה מבין, עד שמתלבשים, זה לא כמו אצלכם הבנים" אמרה וצחקה.
"מקבל את ההסבר, העיקר שבאת" אמר שימי שנראה עכשיו נינוח למרות שליבו פעם בחוזקה.
"בואו נמצא לנו מקום לשבת"
"תלכי איתו, הוא מתאים לך" לחשה לה שושי בקריצת עין. שושי עזבה את פרידה ושימי לבדם.
פרידה ושימי התיישבו והחלו לשוחח. שימי סיפר לה על החיים בלי אמו וכמה שהוא מתגעגע אליה, ואיך היא לא תזכה להיות בטקס הענקת התואר. פרידה סיפרה שהיא בת יחידה להורים ניצולי שואה, ועל כך שזאת השנה האחרונה שלה בסמינר, ושהיא לא רוצה ללכת לצבא.
שירו של אלביס The wonder of you" " החל להתנגן ברקע ,
פרידה ושימי קמו והחלו לרקוד. שימי הביט בפרידה בעיניים אוהבות. פרידה הבחינה בכך וליבה פעם בחוזקה. היא ראתה בשימי בחור כלבבה , חסון , גבה קומה עם שער שחור. "הוא ממש חתיך, אמרה לעצמה."
השעה היתה כבר רבע לשתיים עשרה, פרידה התכוננה ללכת לביתה יחד עם חברתה שושי.
"רגע, אולי תבואו איתי, אני אקח אתכם הביתה" אמר שימי.
"תגידי כן", לחשה שושי, "הוא מקסים" הוסיפה .
"בסדר, ניסע אתך הביתה" השיבה פרידה לשימי.
החלק האחרון מחר
