כשהלכת

אורנה אהובה

הקפה של עיפות יתן לך את התמריץ ואת המרץ לעשות

את כל מה שאת אוהבת לעשות אך ורק..... למענו

איזה שיר מרגש וקסום

תודה רבה אשה יקרה על איחוליך בשירי

ואני מאחלת לך יום ניפלא ושבוע נהדר

אוהבת אותך מאוד

מרים

את עושה זאת בהמשכים, מבקשת לסיים אך זה כמו עבודה סזיפית. וזה כואב...

כמו דבר אינו מתקדם כפי שרצית, והתקיעות הזו בעוכריך.

לאהבה שכולה בטוב-אדם

.

לא זוכרת אֶת שם האגדה וגם לא מי כתב אותה, אבל שילבתְּ 

.

אותה (הנערה שצריכה לסרוג בגד לאַחֶיהָ כדי לשחרר אותם 

.

מכישוף, וחסר לה לסרוג שרווּל אחד לאחרון) (אִם תצליח

.

לשחרר אותם, הֵם יצילוּ אותָהּ) . 

.

ובכך, הוספתְּ רובד נוסף לסיפורךְ: 

.

כן, אַתְּ עייפה מן הסריגה . ועלייךְ לסיים אֶת סריגת השרווּל ... 

.

(אגב: למרוֹת שלא הספיקה לסיים אֶת סריגת השרווּל האחרון , 

.

אחֶיהָ יצאו מן הכישוף והצילו אותה . לאחד מהם נותרה 

.

כנף אחת במקום זרוע .)

.

.

אהבתי מאוד, מאוד . 

.

תודה רבה-רבה!, אורנה יקרה, אהובה. 

.

חיבוק, 

.

.

רבקה

---

שיר מקסים אורנה יקרה ,

האהבה אף פעם לא מתעייפת

תמיד יודעת להתעורר

גם אם צריך להמשיך לסרוג

או לשתות כוס קפה  טורקי קטן..

חיבק ממני ושבוע טוב

שמוליק

חזק, מרגש, אופטימי, קולע - את חשה שדודה מהמטלות שהיא השאירה אחריה ומבקשת לשתות עימו קפה ולהפסיק את העייפות שלך. תודה רבה לך אורנה היקרה, ערב טוב ומהנה.

מכיר, כל כך מכיר...

הקפה הוא ידיד האנושות

כמו ניסית לשוות כי לכתו אינו משמעותי אך הוא צורב בך עד אימה 

בעמוד...מסמנת, זוכרת, ממתינה

אולי, והינה, הוא בא- יבוא

כה אהבתי

הלוואי והייתי ציפור כנף