אַסְטֶרוֹאִיד 612ב'

באה לסמל עבור כולנו את אהבת האדם, התחשבות באחר, להעמיד עצמנו במקומו של האחר ולחשוב כיצד הוא מרגיש ומה זה עושה לו.

לא חייב להיות שם לכוכב של הנסיך הקטן. ולמעשה, אצבעו מכוון למקום אחד בלבד: לכוכב שלנו. למה שאנחנו עושים מכוכב הלכת הזה, מהיחסים שלנו עם בני אדם. בלי פומפוזיות כי מעבר לכל דבר אחר שרכשנו בחיים: תארים, ממון, או כל מה שזה לא יהיה, צריך לתהות האם לא שכחנו את האנושיות שבנו שהיא-היא העושה אותנו נסיכים קטנים. 

שנריח את השושנה הבודדה שנשארה כזו בודדה כסמל לאנושיות שדי אבדה בדרך. רק שושנה אחת. 

את רואה את הסימבוליות בסיפורו של הנסיך הקטן, במפגש עם השושנה ומקישה על החברה שלנו שהפכה להיות חומרנית 

בְּאֵיזוֹ קַלּוּת נִהְיֵינוּ גְּדוֹלִים. וּתְמוּרַת נְזִיד עֲדָשׁים.

מִי יַעֲקֹב וּמִי עֵשָׂו

יותר מדי מהר 

גרמה לאנשים לשכוח מה 

באמת חשוב 

הדברים הקטנים הפכו שוליים 

ואני עדיין רוצה לחיות השולי השושנה 

היפה , התמימה 

שבת טובה אהובה ונאורה

תודה רבקה יקרה על שיר המחאה 

על החברה שלנו כשכבר לא ברור

מי יעקב ומי עשו ומי מכר את הנזיד למי..

רק הנסיך הקטן מבין ויודע

כי מבט אחד בשושנה  הספיק..

שבת שלום

שמוליק

רבקה יקרה, אני חושבת שמזל גדול הוא לאנשים שיודעים להסתפק במועט ולהיות מאושרים. ספר נפלא מלמד אותנו המבוגרים הרבה. חבל שהסופר נעלם עם מטוסו ולא יוכל יותר לכתוב. אהבתי מאוד את שירך.

בוקר טוב יקרה