אל עולם הרוח

אל עולם הרוח...

הילדים שלי נלקחים-אביהם דורש אחזקתם.... 

ואני לא בכיתי, הזויה בעולם של אשליה חושבת שזו המתנה שלי-החופש.

מסנוורת למול הרצון ללא אחריות מנהלית; בורחת, עולה על המטוס כשכסף בכיסי, נעלמת ללא מתן הסבר או חשבון- נוסעת..... 

אזורים של שפע עצים ירוקים מריחים בריח משכר של נגיעה באימא האדמה

מפלי מים זכים זורמים כמו בנשמתי, לשם הגעתי.

מחוברת ליופיי יודעת סודות,מסתורית ומיוחדת נוגעת בשמיים,מחוללת לעצמי תמימות טהורה ברק עניים מאיר עולם ומלואו. משלימה חסרים משלימה כוחות נוגחת בחיים. חוברת למסעי האמיתי.

רטט רוחני מסע חיי, נבע בתוכי נגע במקור האור שבי, נכנסת למרכזים רוחניים.רואה הנסתר בתוכי.

איטליה      

צ'יסטרנינו-חבל ארץ בצפון איטליה,אשראם שנבנה במרכזו של כפר קטן מגיע לשם מוצאת חממה ללב שלי, מבשלת תופרת מתחזקת מטבח אם ביית לעשרות מטיילים שמגיעים,מתגלה כאשפית מבשלת למאות אנשים חרוצה זריזה מאכילה ומרוויחה.

תופרת מלבושים  לבודהה, ישובה ישיבת לוטוס לא זזה, משתחווה.מזמרת מזמורים.

שוויץ

מגיע ברכבת לילה איומה שמעבירה בי חלחלה,עוברת שואה-זיכרון גלגול מציף אותי, כמעט נחנקת להיזרק מהקרון משתוקקת, להינצל- משחררת עומס תיקוני.עוד שלב עוברת במסעי....

פרחים מקדמים אותי בברכה רכס הרים צפופי עצים כשענן סמיך חובק אותי איתם מסתובבת מריחה ריח טל האדמה.

המורה שלי קורא לי

מגלה לי מוצאי האמיתי, נותן בידי מגן דויד ומשלח אותי חזרה למקום הולדתי.  

הודו

הם מושכים בשמלתי רוצים לקחת את האוכל שמחזיקה בידי אותם המסכנים ילדים עזובים,נדחפת בתוך המון שחור מריח ריח אבק מחשמל, עגלות, ריקשות, ופרות משוטטות בכל מקום אפשרי. נוסעת לתוך הודו אוטובוס עמוס אנשים תלויים למעלה למטה יושבים בוהים בי אישה לבנה.

הצבעים הבדים ריתקו אותי,מוזיקה בכל פינה ריקדה את נשמתי. מגיע לאשרם של אושו.  

עוד אבן דרך בקבלתי החדשה  צבעים שורטטו, מציירת מנדלות, מתנגנת עולם הרוח מתערבב בתוכי עם צבעי אלוהים חיים.

מציירת ומציירת לא מפסיקה לחוג במכחול מחוללת בריקוד יקומי.

עליתי לבמה 

מדרגות הסבו פניי למרכז הבמה  נשים אחזו ידיי פתחו אותן לרווחה ראשי נשמט לאחור כשזקיק שמן הוזלף על מצחי חודר את העין השלישית. הרגשתי חום עופף אותי צמרור עמוד שידרתי גרם לי להרגיש רוקדת בתוכי.

הנשים אחזו ידיים סובבו אותי במעגל, סגרו עליי חותם שמי החדש.

הקהל הריע בתשואות צוהלות, רוקעים ברגליהם בשמחה כשרעם התופים מהדהד

בחלל האולם....

ואני מקבלת שם חדש –"פריים הביטי" אהבה אמיצה.

בית ספר לרייקי

ידעתי שזה המקום לו חיכיתי גלגולי חיים. 

 לומדת, חונכת, מקבל את המאסטר- חוזרת הביתה

                                                                                                                        אל עולם הרוח...