עור ואור

ואני כאן נמסה לזו כתיבתך

 הלוקחת אותי למחוזות אחרים 

יפה שלי את היכן התמונה הבוקר 

שבהתמסרות של אהבתך אותו, עד כי את מבקשת

תִּלְחַשׁ בִּי אִישָּׁה

תִּלְחַשׁ בִּי זוֹנָה...

היכולת הזו להביע את הצרכים חזקה ומיוחדת, אורנה יקרה  

את האור המסנוור את עיניו. את העור שעליו הוא מחליק את תאוותו. את מכל וכל. את המחול.

שיר מלא תשוקה.ויזואלית וחושנית.

ואוו, ואוו, ואוו...

זימנת אותי לעומק

היכלי התשוקה

שאין בה אומדן...

איזו אהבה טוטאלית...

בים התמסרות ורגשות,

מושלמת אהבתך.

תודה אהובה ויקרה

יום מואר בטוב

ממני תמיד

עליזה.

כמה מקסים שירך

סיכמת את האשה שבך, כולל הנמשים

אין עליך..........

יום ניפלא יקרה ואהובה

ממני מרים

תשוקותייך

לסיפוק לא מגיעות

הוא רק נמשים רוצה לספור

ואת את המשחק

בין עור לאור

לא רוצה להפסיק..

אורנה יקרה , שיר אהבה מקסים עם המון חומר למחשבה, אהבתי.

יום טוב

שמוליק

.

הגעתי לשירךְ באיחור רב,

.

לכן אתייחס לשלוש השורות האחרונוֹת, אחרֵי ה-

.

הו: 

.

"אַתָּה מַתִּיר / אוֹתִי / מִמַּחְשְׁבוֹתַי"

.

היוֹת ש-"מַתִּיר" הוא רב-משמעי, אני מייחסת לוֹ אֶת הקסם 

.

והחידה בשיר הנשי מאוד שהעליתְ. 

.

הוא מַתִּיר אֶת הדוברת מִמחשבותיה = הוא משַנֶה אֶת כיווּן 

.

מחשבותיהָ; 

.

גם = הוא מְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ ממחשבותיהָ; 

.

ובעקיפין, = הוא מוסיף לשלוט במחשבותיהָ. 

.

מה שעל פי השיר, רצוי לָהּ - כי כךְ הִיא השולטת במחשבותיו.  

.

.

שיר מעולה.  מ ע ו ל ה .

.

השורה הראשונה מזכירה/מאזכרת אֶת השורה הראשונה 

.

בסוֹנֶטָה של לאה גולדברג: 

.

"ולא היה בינינו אלא זוהר / ..."

.

וההמשךְ, אצלךְ, מדגיש אֶת ההבדל בעוצמת הרגשוֹת, 

.

החושניוּת, האהבה והנתינה שבין שנֵי השירים וכמובן: 

.

בין שתֵּי המשוררוֹת.

.

.

אהבתי מאוד-מאוד-מאוד.

.

תודה רבה-רבה!, אורנה יקרה, יקרה וייחודית. 

.

שלךְ, תמיד,

.

רבקה

---

אל תפסיק את מבקשת ממנו ולא משנה כיצד ינסה להגדירך. והנמשים במחשבותיך-זו הברקה גאונית!