שיר השבוע - תַּרְבּוּת 

.

שיר לא-פשוט בכלל-בכלל, 

כי לא מדובר רק בתרבויות. ז"א: לא רק עניין של גאוגרפיה.

עוד אשוב אליו. 

בינתיים, 

תודה רבה-רבה לךְ עליו!

ושנה טובה-טובה לךְ!, נוריתי יקירתי. 

חיבוק, אהבה, שלךְ, 

רבקה

---

אמת ויציב! זה אכן כך. אלו הן נורמות חברתיות, תרבותיות. כל עם ומנהגיו. 

כך לגבי העופות המכלים את הגופות בטיבט, או שריפת הגופות בהודו. 

זה לא שהמנהג אצלנו מרנין במיוחד. להשליך גופה לבור כמו איזה סמרטוט.

בכל מקרה-מוות הוא דבר שקשה לנו להתמודד עמו וכל דרך שנפרד מה"מרכבה" הפיזית של אדם שאהבנו או הכרנו-היא לא סימפטית (בלשון המעטה).

אבל איכשהו יש הטוענים ש...אי אפשר לחיות לנצח.

נקווה שהם טועים. 

טקסי המוות כל כך שונים בין התרבויות

מה שנראה בתרבות שלנו "לא תרבותי" הוא הכי נכון בתרבות אחרת.

אגב, טקס שריפת הגופות בהודו, זה מעמד שעליו אומרים - נורא הוד.

כל כך הרבה אהבה וכבוד למת יש שם, יותר מאותה השלכת גופה לבור, כפי שתיארת את זה.

איך אמר סקיני, באמריקה פסל אשה ערומה בפארק מקבל פרס

אשה ערומה בפארק מקבל בית סוהר

באוקינאווה להתרחץ ערומים עם אשה בבית מרחץ יפה מאד,

תמונה של אשה ערומה בבית לא יפה...

נדמה שחווית טראומה תרבותית חזקה ומטלטלת, נורית יקרה. 

זו אכן הייתה חוויה תרבותית אחרת, והאמת זו לא הייתה טראומה

זה היה מראה נורא הוד. 

של מנהגים, של מנטליות. לעין מן הצד זה נראה זר ומוזר, אך בהחלט עניין של מנהגים עליהם צומח וגדל האדם 

כל עם ומנהגיו כל מקום והרגליו, צריך לדעת לכבד את המנהגים.

אני עמדתי שם ליד שריפת הגופה בהודו ולא נרתעתי זה היה יפה

זה היה מוזר אבל היה שם רגע של קדושה. 

.

OK, נוריתי, שבתי אלייך עם מנה ראשונה של חיסון נגד קורונה.

...לא מרגישה מחוסנת מפנֵי שירךְ... <פרצוף עגום>

חלק ראשון (עשיתי C+P):

בְּטִיבֶּט רָאִיתִי

גּוּפוֹת מוּנָחוֹת עַל צֶלַע הַהַר -

עוֹפוֹת הַטֶּרֶף יוֹרְדִים עֲלֵיהֶן

נִזּוֹנִים מִבְּשָׂרָן

עַד שֶׁנִּשְׁאַר שֶׁלֶד לָבָן בּוֹהֵק.

אֲנִי אָטַמְתִּי אֲזֵנִי

נֶחְרַדְתִּי

וְהַתּוֹשָׁבִים עָבְרוּ חִיְּכוּ

וּבֵרְכוּ אֶת עוֹף הַשָּׁמַיִם -

כִּי זוֹהִי דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם.

---

עיטים ובזים - בסדר. דואגים לנקות עד העצם. 

חושבת: גם אנחנו "אוכלֵי-אדם", נכון, בדרכים אחרות,

וגם זאת כנראה דרכו של עולם, 

רק ש-

אצלנו "דרכו של עולם" משאירה פצועים מדממים ומזדהמים בשטח, 

והעיטים והבזים שלנו מזהמים בלי חשבון. 

---     ---   ---

חלק שני (C+P): 

בְּהֹדּוּ עַל גְּדַת הַנָּהָר

שׂוֹרְפִים גּוּפוֹת

בּוֹאִי -

אָמְרוּ לִי, הַי חֵלֶק מֵאִתָּנוּ

רְאִי אֵיךְ הָאֵשׁ מְשַׁחְרֶרֶת אֶת הַנְּשָׁמָה

---

אצלנו "שורפים" אותנו חיים (עובדה: כל ה"שרופים" ע"י המנהיגות, וכד'),

לאו דווקא כדי לשחרר אֶת הנשמה...

---   ---   ---

מה ש"עושה" לי שירךְ, בפתיחת 2021, הוא: 

כן, אַתְ צודקת באשר לכך ש-

"פורונוגרפיה זה עניין של גאוגרפיה." 

אך ורק הפורנוגרפיה. 

<חיוך עגום>

תודה רבה-רבה!, נוריתי יקירתי, ושנה טובה-טובה לךְ וליקירייךְ.

שלךְ, אוהבת מאוד-מאוד, 

רבקה

---

רבקתי היקרה, שמחה שאת כבר אחרי חלקו הראשון של החיסון

מקווה שלא תהיינה תופעות לוואי, כמו כאב ביד או קצת חום.

תודה יקירה שקראת את השיר כמו שכתבתי אותו.

שהרגשת את השונה אבל את המיוחד והיפה שבשוני.

והבדלת בין יופיים של עופות הטרף המופלאים שעפים בשמים

ויורדים על הגופות,  

לבין הנוראים שבעופות הטרף שיושבים בשלטון

ויורדים על גופות של אנשים חיים ונועצים בהם טפירים ומקור,

עד שהם זבים דם, והם לא מרפים

אגלה לך רבקתי, המראות האלה שחוויתי בטיבט ובהודו

צפיתי בהם וגיליתי שהם מראות נוראי הוד.

תרגישי טוב יקרה שלי

שולחת לך חיבוק חם ואוהב

נורית

.

תודה רבה-רבהרבה על תגובתךְ לי!!

טוב לדעת שלא בדיתי מלבי מה עומד מאחורֵי שירךְ, 

באמת (חששתי לשלוח).

עכשיו אנחנו כבר בשבת.

תהא זו שבת ביתית, משפחתית, לךְ ולבנֵ ביתךְ, נוריתי 

היקרה. 

חיבוק, נשיקה, אהבה, 

שלךְ תמיד,

רבקה

---

.

ראיתי עופות ארף בָּאַנְדִּים, בארגנטינה. 

תאמיני או לא, טיפסתי עד לגובה של ארבעת אלפים מטר. 

(פעם הייתי צעירה, אַתְּ יודעת...) 

הם אכן מלאֵי הוד והדר. 

ומפחידים. 

:))

תודה רבה-רבה שוב, 

עוד נשיקה, 

שלךְ, 

רבקה

---

אני  מתארת לעצמי שעלית לגבהים, גם אני עליתי לגבהים האלה 

ולראות את עופות הטרף מקרוב זו חוויה.

פעם הייתי כל כך גבוה שראיתי להקה של עיטים מתחתי

ולא מעלי, זה היה - וואו.

והסיבה שזה  היה כיף לקבל ממך המשך לתגובה,

שקיבלתי ממך עוד נשיקה

וזה ממש שווה.

אוהבת אותך עד השמיים ובחזרה.

נורית

העולם מוזר והתנהגות אנשים שונה ממקום למקום

והיו לא מעט מקומות שהביטו עלי כעל עוף מוזר

ילדים לפעמים נגעו בי כדי לבדוק שאני משהו אמתי.

תיאורים קשים מנשוא אבל כולם עניןשל טבע ובריאה

זה קשה מנשוא - תלוי למי. 

כשעמדתי מול הגופה של ההודי וראיתי את הטכס המיוחד

הכבוד שהראו בני המשפחה למת הדרך בו טפלו בו - 

האם זה לא מכובד יותר מהטמנת הגופה בתוך בור באדמה?

כשאני מתגעגעת לאתר הישן החמים מלא בצבעים וכאן את לא זוכרת למי הגבת ומה כתבת ושוב את צריכה לפתוח אותו מחדש 

מה שלומך יקרה 

השבוע מצאתי את המכתב שכתבת לי לפני יציאתי לפולין

וכה הרבה יש כאן בבית ממך 

תודה אילה יקרה

אכן כל מקום והתרבות שלו, צריך לדעת לכבד תרבויות שונות

לראות את היפה שבהן - גם אם הן אינן עולות בקנה אחד עם זו שלנו.

שנה אזרחית טובה ושבת שלום.

אלה לי יקרה,

צריך להתרגל לאתר במתכונתו החדשה, זה לוקח זמן, הוא עדיין בהרצה.

אני גם מתארת לעצמי שהעושים במלאכה, יקשיבו ויקחו לתשומת לבם את ההערות שמעלים החברים.

ריגשת אותי יקרה, כל כך הרבה זמן עבר והמכתב שכתבתי לך עדיין שמור עמך.

שנה אזרחית טובה.

שבת שלום.

ערכים , תרבות ומסורת

אינם זהים בין אדם לאדם.

יש המקדשים נקמת דם,

ויש הרואים את הטוב שבאדם,

יש הרואים ברוצחים שפלים

את הקדושים שבקדושים,

ויש המקדשים את החיים.

יש אנשים על חרבם חיים

ויש כאלה שכל עיסוקם

זה להציל חיים.

אנשים נבדלים  בתרבותם,

בערכים אותם נושאים הם בליבם,

ובמסורת איתה גדלו מילדותם..

מקסים השיר שלך  נורית היקרה , הרבה תובנות עולות ממנו לגבי ההבדלים בין אדם לאדם.

שנה טובה

שמוליק

תודה שמוליק על הפירוט ועל ההבחנה בהבדלים  שבין תרבויות

העצב והכאב על אובדן הוא בדרך כלל שווה בכל מקום

הוא רק מקבל צורה שונה של הבעה.

שנה אזרחית טובה

שבת שלום.

אפילו יופי  

כיצד כל תרבות מכבדת מתייה  

כי לא משמה הגאוגרפיה   בכולם יש כאב ועצב  

שבת ושנה טובה לך

תודה אורנה,

בכל הטקסים האלה יש הון כבוד למת

טקס שריפת הגופה,  בני המשפחה נהפרדים ממנו

ואז הדלקת לשון אש בפיו של המת - זה מראה נורא הוד.

הכאב על האובדן - יש לו צורות שונות

אבל זה אותו הכאב.

שנה טובה 

שבת מנוחה.

בכל תרבות ישנם ערכים ונורמות, לא מחייב שהן יהיו זהות והמפגש עם תרבות אחרת עלול להוביל למצב של הלם תרבותי, בשעה שפוגשים ערכים ונורמות שונות משלנו. את מתארת את זה. תודה רבה לך נורית היקרה, שולח לך ברכת שנה אזרחית טובה, בריאות, אושר, שנה פוריה ועשייה. שבת שלום לך.

תודה דני ידידי, 

אתה צודק, צריך לבוא אל תרבויות אחרות בלי התנשאות, לראות את הדברים  לא מתוך התרבות שלנו.

אותו טקס של שריפת המת בהודו, זה טקס מכובד מאד, המון כבוד למת. 

תודה על ברכותיך לשנה האזרחית החדשה. שתהיה השנה טובה יותר ורגועה יותר מזו שחלפה.

בריאות ואושר.

כמה שהוא מדויק, הכל תלוי תרבות הרגלים ומסורת. 

לאריכות ימים-אדם 

המון תודה אדם על דבריך

ועל האיחולים.

נורית יקרה !

הרבה ארצות,

הרבה תרבויות.

מסורת לכול אחד.

מה שמזעזע אותי, לאחר זה ברור וטיבעי,

אין חיי נצח בייקום.

הכול...עניין של גאוגרפיה.

שירך יפה, עמוק ונותן זמן הרהורים.

שבת בריאה מבורכת בטוב

ממני עליזה.

המון תודה עליזה יקרה

אכן מה שמזעזע אותנו טבעי לאחר

הייתי בטקס שריפת המת בהודו, ברגע הראשון זה זעזע אותי

ואז ראיתי את היופי, את האהבה שבני המשפחה מקרינים

את העדינות שבה טפלו ביקירם שאיננו

זה היה יפה ומלא הוד וחשבתי, האם הפלת גופה לתוך בור זה לא מזעזע...

שבוע טוב, שבוע שקט.

יש עמים שלהם התרבות מובנת וברורה אך לאחרים,בלתי נתפסת, גורמת ללב סערה. כפי שאת חווית.

המון תודה עידית,

מדהימה השונות בין התרבויות - אבל בכולן בדרכן יש כבוד גדול למת.

נורית יקרה, תרבויות שונות, מנהגים שונים, אפילו האלוהים שונה, המראות שאת מתארת באמת קשים, טראומטיים, אני חוששת שלא יכולתי להסתכל בזאת במו עיניי, פתאום יצא חוק בכמה ארצות אירופה שהשחיטה היהודית הכשרה גורמת לסבל לחיות והם אוסרים שחיטה כשרה, הנה עוד מנהג דווקא שלנו שנחשב לא "אנושי". כנראה שהכול תלוי במקום בתרבות ובמנהג. הלוואי ויכולתי אני לטייל שם, מבטיחה לך לא הייתי מסתכלת לשם וגם לא הייתי משתתפת בהעלאת נשמות הודיות לשמים.

גליה יקרה,

הייתי בטקס של שריפת גופה בהודו, טקס מלא הוד. היחס של המשפחה אל המת היה מלא אהבה וכבוד. 

הגופה מכוסה בכיסוי יפה וצבעוני ורק פניה גלויות. בנות המשפחה יורדות במדרגות אל הנהר ואוספות בידיהן מים ושבות ויוצקות אל פיו של המת, שלא יהיה צמא בדרכו הארוכה אל העולם האחר...

חשבתי שזה אפילו מכובד יותר מאשר זריקת הגופה אל תוך בור ושפיכת האדמה עליה, כמו שנהוג אצלנו. 

וואוו השיר צבט את ליבי אבל נהניתי לקרוא את המילים. והאתר יפה להפליא

המון המון תודה רחלי.

והאתר שינה קצת את פניו, עשה מתיחות הוסיף קצת צבע והוא באמת יפה להפליא.